רע"א 1465/21

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לתביעה לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. מקורו של המקרה בתאונה שאירעה בדצמבר 2013, בה היו מעורבים המבקשת, שהייתה קטינה באותה עת, והוריה, שביקשו פיצויים כמוטבים. בית המשפט המחוזי בירושלים מינה מומחים בארבעה תחומים: אורתופדיה, פלסטיקה, פולמונולוגיה ופסיכיאטריה. התעוררו קשיים במינוי מומחה לריאות, שהביאו את בית המשפט קמא לבטל את מינויים של שלושה מומחים בטרם מונתה פרופ' חנה בלאו בהסכמת הצדדים. חוות דעת המומחה, שהוגשה בנובמבר 2019, העריכה את נכותה של המבקשת בשיעור של 40%. בישיבת קדם משפט הביע המשיב מחלוקת משמעותית עם חוות דעתו של פרופ' בלאו בענייני ריאה. בית המשפט המחוזי הציע אז למנות מומחה ריאות נוסף, אך הדבר נתקל בהתנגדות מצד המבקשים. המשיב הגיש בקשה רשמית למינוי מומחה נוסף, אשר בית המשפט המחוזי נעתר לה. המבקשים ביקשו רשות ערעור על החלטה זו, בטענה כי שגה בית המשפט המחוזי במינויו של מומחה נוסף. לטענתם, המשיב אף לא ניסה לבקש הבהרות מהמומחה הראשוני וכי ההחלטה תגרום לעיכובים מיותרים. מנגד, טען המשיב כי המסקנות בחוות דעתו של פרופ' בלאו אינן סבירות ואינן עולות בקנה אחד עם הבחנות הרופאים המטפלים של המבקש. פסק הדין, שניתן על ידי השופט אלכסנדר רון, מצא טעם בטיעוני המבקשים. השופט רון הדגיש כי מינוי מומחים נוספים שמור בדרך כלל למקרים חריגים ויש לעשות זאת רק לאחר בירור שאלות וחקירה נגדית של המומחה הראשוני. מאחר שלא נשלחו שאלות הבהרה, וללא כל אינדיקציה לסוגיה עקרונית בחוות דעת המומחה, לא הייתה הצדקה בשלב זה למינוי מומחה נוסף. השופטת קיבלה את הטענה כי ניתן להתייחס לחילוקי הדעות של המשיב בנוגע לחוות הדעת באמצעות בירור וחקירה נגדית. בעקבות זאת התקבל הערעור, והחלטת בית המשפט המחוזי למנות מומחה ריאות נוסף בוטלה. המשיב חויב לשאת בהוצאות המבקשים בגין הערעור, שעמדו על סך של 5,000 ₪. פסק הדין הדגיש כי הוא אינו מביע כל דעה לגופו של עניין או לתוקפה של חוות דעת המומחה. תחת זאת, מדובר בפסק דין פרוצדורלי הנוגע למינוי מומחה נוסף, והותיר את טענות המשיב ביחס לחוות דעת המומחה על כנן.