דב"ע שם/63 - 0

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק במקרה של עובד שנורה למוות בעת שנסע ממעון היום שלו למקום עבודתו הרגיל באמצע הלילה. נקודת המחלוקת העיקרית היא האם מותו נחשב לפגיעה בעבודה, ובכך מזכה את התלויים בו לקבל קצבאות מהמוסד לביטוח לאומי. החלטת בית המשפט נשענת על פרשנותו של סעיף 36(1) לחוק הביטוח הלאומי, שעניינו תאונות המתרחשות במהלך נסיעה לעבודה או ממנה. ההגנה טוענת כי אין לראות ברצח מפגע בדרך, ולפיכך אינו מכוסה על ידי הוראות פגיעה בעבודה. לטענתם, הסיכונים המכוסים בחוק מוגבלים לתאונות דרכים וסיכוני דרך נפוצים, ובמקרה זה מדובר בתקיפה החורגת מתחום סיכונים אלה. עם זאת, השופטים פסקו לטובת המשיב וקבעו כי כוונת המחוקק מאחורי החוק הרלוונטי הייתה לספק הגנה למבוטחים מעבר לתאונות דרכים בלבד. הם מפרשים את החוק באופן דינמי כך שיכלול אירועים בלתי צפויים המתרחשים תוך כדי נסיעה, כולל מקרה טרגי זה. פסק הדין מושפע מכך שסיכונים רבים ממתינים להולכי רגל בדרכם לעבודה, ורצח המנוח נבע מנסיבות שאינן בשליטתו. מאחר שנוכחותו בזירת הפשע נבעה אך ורק מנסיעותיו, השופטים מסיקים כי מותו נגרם כתוצאה מפגיעה בעבודה. אשר על כן, הערעור נדחה, והמערערת מחויבת לשלם אגרה סמלית לייצוגו המשפטי של המשיב.