ע"פ 26/89

תקציר

בית המשפט העליון דחה את הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, אשר הרשיע את המערער בהריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וכן בעבירות לפי סעיפים 334 ו-335(1) לחוק העונשין, שעניינן חבלה בנסיבות מחמירות. המערער, חבר חוליית כוננות ביישובו בשומרון, ירה למוות ברועה צאן ופצע רועה נוסף. בית המשפט קבע, כי התנהלותו של המערער עולה כדי רשלנות חמורה ופזיזות, שהן יסודותיה של עבירת ההריגה. בית המשפט מצא כי טענת המערער כי הושלכו לעברו אבנים לא הוכחה וכי הירי מהמותן היווה רשלנות פושעת בנסיבות המקרה. עוד קבע הרוב, כי המערער צפה את הסכנה שבמעשיו ולא דאג לתוצאה, ועל כן מצבו הנפשי מהווה פזיזות. עם זאת, אחד השופטים הביע דעה חולקת בשאלה האם הלך רוחו של המערער מהווה פזיזות, וטען כי יש לאמץ את גרסתו של המערער לאירועים, ומשכך הושלכו לעברו אבנים והוא היה נתון במצב של מצוקה קשה. שופט זה הציע להתערב בהכרעת הדין ולהמיר את ההרשעה לפי סעיף 298 בעבירה לפי סעיף 304, שעניינה גרימת מוות ברשלנות שאינה רשלנות רבתי.