רע"א 1550/05

תקציר

בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, שניתן על-ידי השופט בר-זיו ביום 16.1.2005, נקבע כי למבקש מס' 1 לא היה מעמד לבקש פטור מאגרה וקבע כי המדינה, או המשיבה מס' 2, היא הצד הנכון המעורב. עם זאת, בפני בית המשפט המחוזי הוגש ערעור על החלטה זו, שכן נטען כי הפטור ניתן שלא כדין ללא התחשבות ראויה בהתנגדות הנאשם. המבקשים טענו כי לנתבע, שברשותו מידע חיוני על נכסים ומצב כלכלי, צריך להיות תפקיד בהליך הפטור מאגרה וכי פעמים רבות המדינה נעדרת עמדה פרואקטיבית בעניינים אלה. המשיבה מס' 1 טענה כי אין להמשיך ולערער על ההחלטה, טענה כי התנהלותם הייתה שקופה וטענה לאי כשירות כלכלית. בית המשפט המחוזי דחה בעבר את בקשת הערעור, וקבע כי היעדר התנגדות המדינה מצדיק דחייה כזו. עם זאת, הוגש ערעור על פסק הדין, בטענה כי לנאשם אינטרס לגיטימי למנוע טענות חסרות בסיס. בהתחשב בטענות אלה, הוחלט כי הערעור תקף, ומחייב חזרה לבית משפט השלום על מנת לבחון כראוי את תנאי הפטור מאגרה. בית המשפט הדגיש את הצורך לערב את הצדדים הנכונים, גמישות בעניינים פרוצדורליים וגישה קשובה לאינטרסים של הנתבעים בסכסוכי שכר טרחה. משכך, בוטל פסק דינו הקודם של בית המשפט המחוזי, ממנו השתמע כי המשיבה מס' 1 תישא בהוצאות שנגרמו למערערת, וכן בהוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח, הניתנות לפדיון לכל עורך דין מייצג. פסק הדין מדגיש את חשיבות ההליך ההוגן, את מעורבותה הבלתי כפויה של המדינה אלא אם יש צורך בכך, ואת הגישה המאוזנת לפטורים כספיים במסגרת הליכים משפטיים.