פ"ה 24751-01-14

תקציר

המשיב הואשם בכך שהפלה את המבקש בכך שפיטר אותו מעבודתו בשל מגבלה פיזית זמנית שמנעה ממנו לבצע את תפקידו כנהג חלוקה. על פי חוק שוויון זכויות, הדבר מהווה אפליה אם המעסיק לא ביצע התאמות סבירות שיאפשרו את המשך העסקתו של העובד, מבלי להטיל נטל כבד מדי על המעסיק. במקרה דנן, המשיב לא שקל התאמות כלשהן, כגון חיוב המבקש לנהוג ברכב מסוג B או העברתו לתפקיד מחסן, טרם פיטוריו מתפקידו. זאת ועוד, המשיב לא הביא כל ראיה לכך שהתאמות אלה יטילו נטל כבד מדי. לפיכך, מצא בית המשפט כי המשיבה לא עמדה בנטל ההוכחה כי לא פעלה שלא כדין, והפלה את המבקש מחמת מוגבלותו. מאחר שנזקיו של המבקש מאובדן מקום עבודתו – במיוחד בהתחשב בגילו, במשך העסקתו ובהחלמתו הנוכחית מניתוח – עלו על אלה של המשיב, נתן בית הדין צו מניעה זמני נגד פיטורי המבקש עד לסיום התיק העיקרי. המשיב חויב להגיש כתב הגנה, ושני הצדדים חויבו להגיש תצהירים לפי לוח זמנים מוגדר. דיון קדם משפט נקבע ל-25 במאי, ומשפט ל-11 ביוני. כן נמסר למשיבים על זכותם לבקש רשות ערעור על ההחלטה בפני ערכאה גבוהה יותר.