בר"ע 18347-10-15

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית ערעור על החלטת ועדת ערר רפואית בעניין הקשר הסיבתי בין פגיעת כתף של מבקש לבין תאונת דרכים מיום 27.5.2007. ההיסטוריה הארוכה של תיק זה כוללת דיונים וערעורים מרובים. תחילה קבעה הוועדה כי למבקש לא נגרמה נכות עקב התאונה, מה שהוביל את המבקש לערער לבית המשפט המחוזי, אשר הורה לוועדה לבחון מחדש את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין טענות הכתף של המבקש. לאחר מכן התכנסה הוועדה ושוב הגיעה למסקנה כי אין קשר סיבתי, מה שהוביל את המבקש לערער על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, אשר נדחה. ערעור נוסף לבית הדין הארצי הסתיים בפסק דין שהחזיר את התיק לוועדה לשמיעת טענות המבקש. הוועדה התכנסה בפעם השלישית, שמעה את טענות המבקש, ושוב החליטה כי הפגיעה בכתף לא נגרמה כתוצאה מהתאונה. על החלטה שלישית זו הוגש ערעור גם לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את הערעור, מה שהוביל את המבקש לבקש רשות ערעור לבית משפט גבוה יותר. הבקשה נדחתה, ואישרה את החלטת בית הדין האזורי. הדחייה התבססה על הקביעה כי הוועדה פעלה כראוי בכך ששמעה את טענות המבקש ונתנה החלטה מנומקת, תוך כיבוד זכותו של המבקש להליך הוגן. סיכום מקיף זה לוכד את ההיבטים המרכזיים של פסק הדין, לרבות הרקע, ההליכים בבית המשפט והדחייה הסופית של בקשת הערעור.