עת"מ 37987-01-13

תקציר

העותרת, מפעלי ים המלח, הינה זכיינית של המדינה, המנצלת את משאבי הטבע השייכים למדינה באזור ים המלח. העותרת פנתה לבית המשפט בעקבות החלטת המדינה למסור מידע על הליך בוררות שהתנהל בין הצדדים למשיבים 2 ו-3, שביקשו אותו לפי חוק חופש המידע. העותר טען כי החוק אינו חל על נסיבות המקרה, וכי בכל מקרה אין לגלות את המידע תחת המגבלות השונות שבחוק. לטענת העותר, הבוררות היא סודית ולכן לא ניתן לחשוף את המידע. המשיבים 2 ו-3 טענו כי חוק חופש המידע חל על העניין וכי אין סיבה שלא לגלות את המידע. בית המשפט קבע כי חוק חופש המידע חל על המקרה הנדון. המדינה היא "רשות ציבורית" כהגדרתה בחוק, אף שהיא צד להליכי בוררות. החוק אינו שולל הליכי בוררות מתחומו, ותכלית החוק תומכת במסקנה זו. בנוסף, הליכי הבוררות במקרה הנוכחי אינם מהווים "שפיטה על פי דין" כמשמעותה בחוק. המידע שבידי המדינה הוא גם "מידע" כהגדרתו בחוק. חשיבותה של הבוררות וההגנה על סודיותה באה לידי ביטוי באיזונים הפנימיים בתוך החוק עצמו. בית המשפט בחן את המגבלות על מסירת המידע המבוקש ומצא כי הן אינן מסייעות לעותר. המידע במקרה הנוכחי אינו פוגע בפרטיותו של העותר, תאגיד, לפי חוק הגנת הפרטיות. העותרת לא הוכיחה כי המידע אסור לגילוי על פי דין. בית המשפט קבע, כי המידע בהליכי הבוררות עשוי לכלול סודות מסחריים ומידע בעל ערך כלכלי, ועל כן על המדינה לבחון שאלה זו לגופו, ולפי שיקול דעתה, לאחר שמיעת עמדת העותרת בעניין. כמו כן, תותר העותרת להציג את עמדתה ביחס למידע ספציפי שנמסר למדינה על תנאי, והמדינה תקבל החלטה סופית בעניין. כמו כן, על המדינה לשקול את הצורך לפנות לגורמים נוספים המעורבים בבוררות אשר עלולים להיפגע מחשיפת המידע. בית המשפט דחה את טענת העותרת כי משרד האוצר מצוי בניגוד עניינים ולכן לא יכול היה לקבל החלטה בבקשה. לפיכך העתירה נדחתה עקרונית, אך מהטעמים שצוינו על המדינה לקבל החלטה חדשה בבקשה לאחר בחינה פרטנית כמפורט לעיל. העותרת תישא בהוצאותיהם של המשיב 1 (המדינה) והמשיבים 3-2, בסכומים של 30,000 ₪ ו-20,000 ₪, בהתאמה.