ע"א 7157/07

תקציר

במקרה של תאונת דרכים קטלנית בה היה מעורב מוריס אברהם, שרכבו היה מבוטח, הוגשו ערעורים על ידי שני הצדדים בנוגע לפיצוי שנפסק על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב. בגיל 28, מוריס התקרב לסיום לימודיו כמהנדס ביוטכנולוגיה, והכנסתו העתידית הפוטנציאלית הייתה מוקד בקביעת הפיצויים. בית המשפט קבע תחילה כי שכרו הפוטנציאלי של המהנדס יעלה בהדרגה עם הגיל, אך עמד בפני ערעור בטענה כי האומדן הסתמך על הנחות לא מבוססות לגבי שכר המהנדסים ולא שקל כראוי את הכנסותיה הפוטנציאליות של אלמנתו. המשיבים טענו מנגד, והגנו על הסתמכותו של פסק הדין המקורי על ביצועיו האקדמיים של מוריס ועל מסלולו המקצועי, תוך שהם מערערים על חישובים כספיים מסוימים כגון הפסדי פנסיה ופיצוי בגין שירותים משפחתיים. השופט הכיר בשיקול דעתו הרחב של בית משפט קמא, אך מצא טעות בכך שלא הביא בחשבון את פוטנציאל העבודה העתידי של האלמנה, והציע להפחית את הפיצוי ב-200,000 ₪. בערעור שכנגד, שמטרתו להתאים רכיבים שונים, אישר בית המשפט את פסק הדין הראשוני, ואישר את חישוב גיל הפרישה ואת הסכום שנפסק עבור שירותי אב-בעל. בסופו של דבר, הערעור התקבל באופן חלקי, תוך התאמת הסכום שנפסק, ללא הוצאות נוספות שהוטלו ברמת הערעור.