ת"א 1960/06

תקציר

התובעת, שהייתה אחות במקצועה וטיפלה באשת הנתבע, תבעה את הנתבעת בגין הטרדה מינית ומעשים מגונים במהלך עבודתה. לטענתה, כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמה לה נכות נפשית לצמיתות בשיעור של 40%, וכי כתוצאה מכך נפגעה פרטיותה והיא נאלצה לשנות את אורח חייה מן הקצה אל הקצה. עוד טענה כי אינה יכולה עוד לעבוד כאחות וכי כושר השתכרותה נפגע לחלוטין. בית המשפט בחן את מכלול הראיות ומצא כי התובעת לא סבלה מנכות נפשית לצמיתות וכי טענותיה בדבר חומרת מצבה והנזקים שנגרמו היו מוגזמות ובלתי מבוססות. שפע הראיות, לרבות צילומים ועדויות, הראו כי התובע המשיך להופיע בציבור, להתרועע עם גברים זרים, ללבוש בגדים חושפניים ואף להתראיין לתקשורת על האירועים. היא גם הסתירה את העובדה ששכרה משרד עורכי דין כדי להגיש תביעה נגד הנתבע לפני הרשעתו, וכי הופנתה למומחה לבריאות הנפש לצורך הגשת התביעה. עוד התברר כי התובעת הציגה מצגי שווא בפני רופאים ומטפלים בדבר חומרת המעשים שבוצעו בה. בית המשפט העדיף את חוות דעתו של המומחה שמונה על ידי בית המשפט, אשר סבר כי התובעת אינה סובלת מנכות נפשית לצמיתות וכי תסמיניה אינם תואמים את דרישות האבחנה כאמור. המומחה לא שלל את האפשרות שהתובע היה מתחזה והונע משיקולים כלכליים. בית המשפט לא מצא צורך לקבוע האם התובעת אכן מתחזה או מאמינה באמת ובתמים במצבה, שכן די היה לדחות את תביעותיה הכספיות על סמך הראיות לכך שמצבה היה רחוק ממה שתיארה. בית המשפט פסק לתובע 97,586 ₪ בגין הפסד השתכרות בעבר, המחושב בשיעור מלא עבור שישה חודשים לאחר האירוע, מחצית מהשכר עבור תשעה חודשים נוספים, ו-10% מהשכר עבור 48 החודשים הנותרים. בית המשפט דחה את תביעות התובעת לפיצויים בגין פגיעה בכושר ההשתכרות, אובדן השתכרות ממטע זיתים ופיצויים מיוחדים בגין שיעורים פרטיים, סיוע במשק הבית והוצאות מעבר לניו זילנד, שכן אלה לא הוכחו. הנתבע חויב לשלם לתובע סך של 40,057 ₪ עבור הוצאות רפואיות, תרופות וחניה. בגין נזק לא ממוני פסק בית המשפט לתובע 120,000 ₪, מהם יופחתו הפיצויים ששילם הנתבע בהליך הפלילי. הנתבע חויב לשאת באגרת בית המשפט בשיעור של בית משפט השלום ו-20% משכר טרחת עורך הדין של התובע.