ת"א 2020-05-14

תקציר

השופט בנימין ארנון קבע כי הנתבעת לא הפרה את ההסכם וכי טענות התובעים להפרה אינן מוכחות או מבוססות. עוד קבעה השופטת כי ההסכם כלל תנאי השעיה שלא התקיימו, וכי חלף פרק הזמן הסביר לעמידה בתנאים אלה. לפיכך, אי קיום תנאי ההשעיה, לרבות אי קבלת הסכמת השכן והיתר הבנייה, הביאו לביטול ההסכם. לחילופין, קבעה השופטת כי ההסכם נזנח על ידי שני הצדדים ופקע בשל חוסר פעילותם, במיוחד לאחר שהתברר כי היתר הבנייה לא יינתן לפרויקט הבנייה כפי שתוכנן מלכתחילה. בעקבות זאת הורתה השופטת לתובעים להשיב לנתבעת סך של 5,000 דולרים, בניכוי הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן ממועד חתימת ההסכם ועד למועד הפירעון בפועל. כמו כן נצטווה הנתבע להסיר את יתרת צו העיקול על הקרקע בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. לשכת רישום המקרקעין הונחתה לבטל את הערת האזהרה לטובת הנתבעת, בתנאי הסרת צו העיקול. לתובעים נפסק שכר טרחה והוצאות בסך 20,000 ₪ שישולמו על ידי הנתבעת, והצדדים היו אחראים להוצאות המשפט הנוספות שלהם.