תמ"ש 6460/08

תקציר

התובעת, שהייתה נשואה לנתבע שנים רבות, הגישה תביעת רכוש בה ביקשה להכריז עליה כבעלים של מחצית מנכסי הצדדים. התובע טען כי כל הכספים שירש או קיבל במהלך השנים שימשו לטובת עסק השכרת הרכב המשותף או המשפחה. הנתבע טען כי לצדדים נכסים נפרדים והם חיו יותר כ"שותפים תחת קורת גג אחת". עוד טענה כי אביה רכש את הבית לפני נישואיהם ונתן לה אותו במתנה, וכי טענות התובעת בדבר השתתפות בעלויות השיפוץ היו שקריות. בית המשפט בחן את המקרה על בסיס החזקה המשפטית בדבר שיתוף פעולה בין בני זוג, המניחה כי נכסים שנצברו במהלך חיים משותפים הם בבעלות משותפת. השופט קבע כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיו. התובע לא הוכיח כי שיפוץ הבית שולם בהכנסותיו או כי תרם תרומה כלכלית כלשהי לבית המגורים. זאת ועוד, התנהלות הצדדים הצביעה על כוונה להפריד בין נכסיהם. לנתבעת היו חשבונות נפרדים והיא ניהלה את הכספים שקיבלה במתנה או בירושות בנפרד. ניסוח כתב התביעה על ידי התובע עצמו, בו הצהיר במפורש כי אינו דורש חלק בנכס שירש הנתבע, תמך בעמדה זו. בסופו של דבר, דחתה השופטת את תביעת התובע וקבעה כי הצדדים התכוונו להשאיר את דירת המגורים בנפרד. הנתבע הוכר כבעלים היחיד של בית המגורים. כמו כן חויב התובע לשלם הוצאות משפט בסך 30,000 ₪.