ע"פ 555/77

תקציר

עניינו של פסק הדין בשלושה מערערים שהואשמו בקבלת סכומי כסף במרמה מרוכשים בנסיבות מחמירות ובביצוע עבירה של שימוש במסמך מזויף. התיק סובב סביב מכירת קרקע, שבה הרוכשים סברו שהם רוכשים 30 דונם אך בסופו של דבר קיבלו מחצית מהסכום. השאלה העיקרית היא האם ידעו המערערים כי שטחה הכולל של הקרקע אינו עולה על 30 דונם, ובכך הפכו את המכירה לתרמית. פסק דינו של בית המשפט המחוזי הרשיע את המערערים על סמך מספר מצגי שווא שהוצגו בפני הרוכשים. עם זאת, בית המשפט העליון, בדעת רוב, קבע כי התביעה לא הצליחה להביא ראיות מספיקות לכך שהמערערים מס' 1 ו-3 ידעו שהמצגים כוזבים. אשר לאישום של שימוש במסמך מזויף, מצא בית המשפט כי לא ניתן לקיים את הרשעתו של המערער מס' 1, שכן התביעה לא הוכיחה די הצורך כי ידע שהחתימות על המפות מזויפות. עדותו של העד המרכזי, קומזיה, לא הייתה אמינה, ועדויות אחרות לא תמכו בהרשעה. אולם ערעורו של המערער מס' 3 נדחה על סמך עדותה של עדה נוספת, סלמה אלאטרש. עם זאת, בית המשפט זיכה אותו מאחר שעדותו של העד העיקרי לא הייתה עילה מספקת להרשעה. השופט שמגר חלק על כך, וסבר כי ממצאיו ומסקנותיו של בית משפט קמא בנוגע לטענות השווא שהעלו המערערים אינם שגויים. ערעור המדינה נדחה, והמערערים זוכו מהאישומים.