בר"מ 327/11

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על החלטת ועדת הערר הכללית לארנונה של עיריית ראשון לציון. הערר, שהוגש על ידי בעל נכס, ביקש לערער על סיווג נכסיו כ"קרקע תפוסה" לצורך קביעת ארנונה. הנכס המדובר הוא שטח קרקע לא מגודר בראשון לציון, המשמש לפעילות לוגיסטית כגון פריקת משאיות ואחסון ארגזים ריקים. המערערת טענה כי יש לסווג את הקרקע כ"רחוב", "חניון" או "שטח פתוח", דבר שיביא לחבות מס נמוכה יותר. עם זאת, בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את הערר ואישר את החלטת ועדת הערר. בפסק הדין, עליו ביקשה המבקשת לערער עוד, נקבע כי הנהנה העיקרי בנכס הוא המבקש, והשימוש בו אינו מתאים לסיווגים המוגדרים המבוקשים. השופט ציין כי התיק עסק בעיקר בקביעות עובדתיות ולא עורר שאלות משפטיות משמעותיות, ולכן לא היה מקום לערער. השופטת הסכימה עם ממצאי הערכאה הנמוכה יותר והדגישה כי הנכס אינו מתאים לסיווגים המבוקשים על ידי המערערת. באשר להגדרת "רחוב" ציינה השופטת כי תפקידו העיקרי של הנכס היה פעילותו הלוגיסטית של המבקש, אף שהוא שימש גם את הציבור. עוד הסכימה השופטת כי המונח "חניון" התייחס בתקופה הרלוונטית רק לחניונים בתשלום וכי הנכס אינו נחשב ל"שטח פתוח" בשל היעדר חיבור למרכז הלוגיסטי הסמוך. לבסוף, הבהירה השופטת כי הפחתת המס על בסיס המבנים הקטנים של הנכס הוגבלה כראוי לאותם מבנים בלבד. משלא נמצאה עילת ערעור, דחה השופט את הבקשה וקבע כי על המבקש לכסות את הוצאות המשיב.