תלה"מ 28585-02-22

תקציר

פסק דין זה מתווה את המסגרת המשפטית המסדירה את המקרה, ובראשם החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) והדין העברי, הקובע כי מזונות ילדים הם חובת האב. השופטת דנה בהרחבה בגורמים הקובעים לקביעת סכום המזונות, לרבות צרכי הילדים, השתכרות שני ההורים והזמן שכל הורה מבלה עם הילדים. במקרה זה, הילדים הם מעל גיל שש, כלומר שני ההורים אחראים לתמוך בהם כלכלית. המחלוקות העיקריות בין בני הזוג המתגרשים נוגעות להוצאות הקטינים ולפערי ההשתכרות בין האב לאם. השופט מצדד בתובע, האם, בשני המקרים. האב היה המפרנס היחיד במהלך נישואיהם, והשופטת סבורה כי הוא מסוגל לשלם הוצאות בסך 35 אלף שקל בחודש, כולל שכר דירה ומזונות. השופטת מסכימה גם עם הערכת התובעת לגבי הכנסתו הנוכחית של בעלה לשעבר, המאפשרת לו לשלם סכום זה. באשר להכנסותיה וכושר השתכרותה של האם, השופט קובע כי יש לה פוטנציאל להשתכר לפחות 10,000 שקל בחודש. סכום זה מתבסס על ניסיון העבר המקצועי שלה, ועל העובדה שהילדים כיום גדולים יותר וזקוקים פחות לטיפול אמם, מה שמאפשר לה להשתלב מחדש בשוק העבודה. השופט מורה לאב לשלם לאם 1,750 שקל בחודש עבור כל ילד קטין, שהם בסך הכל 3,500 שקל לחודש. סכום זה מכסה גם את הוצאות המחיה של הילדים. הצדדים יתחלקו בהוצאות החינוך והבריאות של הילדים באופן לא שווה, כאשר האב יתרום 75% והאם 25%. חובת האב בתשלום מזונות נמשכת עד שכל ילד מגיע לגיל 18 או מסיים תיכון, ואז דמי המזונות פוחתים בשליש עד לסיום שירותו הצבאי או הלאומי. עוד קובעת השופטת כי האב יפצה את האם על הוצאותיה המשפטיות, שמסתכמות ב-15 אלף שקל. בפסק הדין מודגש כי יש לפרסם את פרטי המקרה תוך השמטת פרטים מזהים על הצדדים המעורבים.