ת"א 21721-10-17

תקציר

בית המשפט מצא כי הנתבעים אכן עסקו בשימושים פוגעניים בנכס, כנטען על ידי התובעת. באופן ספציפי, נקבע כי בניין מס' 1, ששטחו 250 מ"ר, שימש לצורכי אחסון מאז מארס 2014, ואילו בניינים מס' 2 ו-3, ששטחם 60 מ"ר ו-50 מ"ר בהתאמה, שימשו למגורים מאז נובמבר 2015. מנגד, בית המשפט קבע כי אין הוכחה לשימוש מפר לבניין מס' 4. כתוצאה מכך, חויבו הנתבעים לשלם לתובע דמי אכלוס, שחושבו לפי 6% מערכי הקרקע שנקבעו על ידי המומחה, בגין תקופת השימוש המפר. בית המשפט דחה את טענות הנתבעים לתעריף נמוך יותר או לתקופה קצרה יותר של דמי אכלוס, וקבע כי טענותיהם בדבר ניסיונות להכשיר את המבנים לא היו מבוססות דיים. עוד קבע בית המשפט כי לא יעסוק בשאלה האם דמי התפוסה חייבים במע"מ, והותיר סוגיה זו להכרעת הרשות המתאימה. לבסוף, בית המשפט הורה לנתבעים להפסיק את השימושים המפרים ולפנות את המבנים הרלוונטיים, כאשר צו זה נשאר בתוקף למשך שנה על מנת לאפשר לנתבעים שהות להכשיר את המבנים.