ת"א 56243/08

תקציר

המחלוקת היא על הבעלות בדירת שני חדרים בתל אביב, כאשר התובעת, המיוצגת על ידי הנאמן עו"ד אמיר יקותיאל, רוכשת את מלוא זכויות הבעלות, והנתבעים הם דיירים מוגנים. נאשמת 1, שהיא אמו של נאשם 2, שכרה את הדירה בשנת 1962 ועברה לבית אבות בשנת 2008 עקב החמרה במצבה הרפואי. מאז היא לא חזרה לדירה. התובעת טוענת כי הנתבעת 1 זנחה את חוזה השכירות ולכן איבדה את הגנת חוק הגנת הדייר, וכי לנתבעת 2, המתגוררת בדירה, אין זכויות עצמאיות בה. מנגד, טוענים הנתבעים כי שהותה של הנתבעת 1 בבית האבות הינה זמנית ומטעמים רפואיים, וכי בכוונתה לחזור לדירה. עוד הם טוענים, כי יש להכיר בנתבעת 2 כדיירת מוגנת. בית המשפט מצדד בתובעת וקובע כי הנתבעת 1 אכן זנחה את חוזה השכירות וכי מעברה לבית האבות לא היה זמני. מהראיות עולה כי לנתבעת 1 אין כוונה ויכולת לחזור לדירה ואין לה סיכוי ממשי לעשות כן, ועל כן היא איבדה את הגנת חוק הגנת הדייר. אשר לנתבעת 2, בית המשפט מכיר בכך שזכותה בדירה נגזרת מזכויותיו של הנתבע 1, ועל כן גם חזקתה בדירה מוצתה. בית המשפט מורה לנתבעים לפנות את הדירה ולהחזירה לתובע עד למועד שנקבע. עם זאת, השופטת מעודדת את התובע לגלות סלחנות כלפי הנתבעים ומציעה הצעות להגיע להסכם מעבר לחוק, מהן משתמע כי התובע יכול להציע לנתבעים פיצוי כספי כדי לשפר את מצבם, מה גם שלנתבע 2 אין כל תביעה משפטית על הדירה. השופט גם מוותר על הוצאות משפט בהתחשב במצבם של הנאשמים.