בש"פ 2169/92

תקציר

בית המשפט העליון קבע את חוקיות מעצרו של חשוד עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בעקבות החלטתה של חברתו לחיים לנתק את הקשר ביניהם, הוגש נגד המערער כתב אישום בגין חטיפתה ותקיפתה. על בית המשפט להחליט אם די בנימוקים שקבע בית המשפט המחוזי למעצרו של המערער עד תום המשפט. בעוד שבית המשפט קובע כי התביעה הציגה די ראיות לכאורה המצדיקות את המשך המעצר, הוא מדגיש כי מעצר מותר רק אם קיימות עילות מעצר ומוצו חלופות מגבילות פחות. במקרה דנן, בית המשפט מוצא כי מעצרו של המערער מוצדק בשל אופיין האלים של העבירות הנטענות והצורך להגן על ביטחונה של המתלוננת. עם זאת, בית המשפט מדגיש כי מעצר לפני משפט אך ורק לשם שמירה על אמון הציבור במערכת המשפט אינו מקובל. פסק הדין דן בהרחבה ביחסי הגומלין בין ערכים יהודיים ודמוקרטיים בפרשנות חוקים הנוגעים לחירות אישית, תוך הדגשת חזקת החפות וחשיבות ההגנה על כבוד האדם. מסקנתו של בית המשפט היא כי יש לשחרר את המערער ממעצרו ולהוציאו למעצר בית, בכפוף לתנאים מחמירים, לרבות ערבויות צד ג' ובדיקות משטרתיות שוטפות, עד תום ההליכים המשפטיים.