ע"א 211/65

תקציר

המשיב, שהיה רשום במרשם האוכלוסין כיליד 1886, הגיש פעמיים תביעה לשינוי שנת לידתו, תחילה בשנת 1957 בבקשה לשנותה לשנת 1891, ולאחר מכן בשנת 1964 בבקשה לשנותה לשנת 1899, שתיהן נדחו על ידי בית המשפט המחוזי מחוסר ראיות מספיקות. לאחר חקיקת החוק לקביעת גיל בשנת 1963, הוא תבע בבית משפט השלום לתקן את שנת לידתו, שנפסלה בשל החלטות קודמות של בית המשפט. המשיב ערער לבית המשפט העליון וטען כי התגלו ראיות חדשות וכי יש להחיל על עניינו את חוק קביעת גיל, התשכ"ג-1963. דעת הרוב של השופטים קיסטר וזילברג דחתה את הערעור וקבעה כי פסקי דין קודמים, אף שלא התבססו על ממצאים פוזיטיביים כלשהם, עדיין עומדים בעינם, וכי החוק החדש אינו משנה בדיעבד את דיני הראיות או מבטל את דוקטרינת ה-res judicata. השופט מני חלק על כך, וטען כי היה מקום לאפשר למשיב להציג ראיות חדשות, שכן פסקי הדין הקודמים לא התבססו על קביעות עובדתיות כלשהן, וכי הדין החדש צריך לחול על התיק.