ע"א 627/85

תקציר

במקרה דנן, המערער, משרד אדריכלים, התקשר בחוזה עם מדינת ישראל לתכנון מבנה. האגרות היו אמורות להיות אחוז משווי הבניין, אך לא הוצמדו לדמי תכנון. החוזה איפשר למדינה לבטל אותו, ושילמה 30% עבור שירותים שלא בוצעו. לאחר השלמת התכנון עצרה המדינה את הבנייה בשל בעיות תקציביות וניהלה משא ומתן ממושך על הערכה מחדש של האגרות. בסופו של דבר, המדינה הציעה לשלם רק את שכר הטרחה המוסכם עם ריבית של שנה כהסדר סופי. המערערת קיבלה זאת באי רצון וחתמה על כתב ויתור המאשר כי אין טענות נוספות, אם כי צירפה מכתב מחאה המביע אי שביעות רצון. בהמשך, ביקשה המערערת תשלומים נוספים בגין שירותים שלא שולמו והבדלי הצמדה, תוך התעלמות מהוויתור. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה על יסוד ויתור זה, ובית המשפט העליון אישר החלטה זו. בית המשפט קבע כי הוויתור מחייב למרות מחאותיה של המערערת, אשר רק הביעה אי שביעות רצון אך לא חוסר תוקף לפי חוק החוזים. בית המשפט לא מצא ראיות למצוקה קשה או לתנאי חוזה בלתי סבירים, או לניצול על ידי המדינה. לפיכך, נדחה הערעור, והמערערת חויבה בהוצאות המשפט של המשיב.