ב"ש 5095/05

תקציר

מדינת ישראל הגישה כתבי אישום נגד 10 יחידים בגין הלבנת הון ועבירות מס שונות. הנאשמים מואשמים במתן שירותי מטבע ואי דיווח לרשויות המתאימות, ובכך הפרו את חוק איסור הלבנת הון. המדינה מבקשת לעקל רכוש השייך לנאשמים בשווי מיליוני שקלים, לרבות נדל"ן, כלי רכב וחשבונות בנק, כדי להבטיח את מימוש החילוט במקרה של הרשעה. הנאשמים טוענים כי המדינה עושה שימוש לרעה בחוק הלבנת הון, שכן כתב האישום העיקרי נוגע לעבירות מס. עם זאת, בית המשפט דוחה טענה זו וקובע כי שיקול דעתו של התובע הוא לבחור את האישומים, והכללת עבירות לפי חוק זה מוצדקת על סמך פרטי המעשים הנטענים. בית המשפט בוחן את הרכוש שנתפס לגופו ומוציא צווים לתפיסתו הזמנית, לרבות דירות, כלי רכב וכספים בחשבונות בנק של הנאשמים וקרוביהם. ההחלטות מתבססות בעיקר על הסבירות שהרכוש קשור לפשעים לכאורה ועל האפשרות להיעלמותו אם לא ייתפס. חלק מהרכוש, שלגביו סיפקו קרובי המשפחה של הנתבעים הוכחות לבעלות עצמאית, כגון נכסים בירושה, מוחרגים מצווי התפיסה. פסק הדין מדגיש את הצורך להבטיח את מימוש החילוט עם הרשעה ומפרש את הדינים הרלוונטיים הנוגעים לתפיסת רכוש בהליך הפלילי.