עת"מ 1275/07

תקציר

העותר, שקיבל תזכורת תשלום מהעירייה, ערער על החוב ועל סירובה של העירייה לברר את מקורו. בית המשפט מצא כי העותר לא פעל במהירות בהגשת העתירה ויכול היה לבקש ארכה. מתגובת העירייה עולה כי נשלחו דרישות תשלום שנתיות, הסותרות את טענת העותרת לדרישה ראשונה. בית המשפט שקל את טענת העותר כי קיומו של החוב לא הוכח, אך הראיות הצביעו אחרת. באשר לטענת התיישנות החוב, ציין השופט כי בית המשפט העליון טרם הכריע בשאלה האם ניתן להחיל התיישנות על חוב מנהלי באמצעות תביעה הצהרתית. השופט הלך בעקבות ההנמקה בעניין קמחי נ' עיריית חיפה, הקובע כי חובות מנהליים דומים יותר לחובות שיפוטיים ולכן לא ניתן לתבוע אותם אך ורק על סמך תקופת ההתיישנות. די היה בתזכורות העירייה לאורך השנים כדי להתריע בפני העותר על יתרת החוב, ובית המשפט לא מצא שיהוי בלתי סביר או חוסר תקינות מצד העירייה. לבסוף קבע השופט כי לעירייה יש זכות לסרב להיתרים מסוימים עד לתשלום החוב, במיוחד נוכח אי היענות העותרת לדרישות התשלום. העתירה נדחתה; העותר חויב בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.