ע"א 8513/12

תקציר

בפסק הדין בערעור זה בחן בית המשפט עקרונות שונים הנוגעים לטיפול בחוות דעת מומחים בהליכים משפטיים, בפרט לפי חוק הפיצויים והתקנות הנלוות אליו. ההתמקדות העיקרית הייתה בתפקידם ובחקירתם של מומחים שמונו על ידי בית המשפט, תוך הדגשה כי שליחת שאלות הבהרה או זימון מומחה לחקירה נגדית אינם תמיד נחוצים אלא אם כן נדרש על ידי צד. בית המשפט עמד על המגבלות על התערבות המערער בממצאים עובדתיים, במיוחד בכל הנוגע לחוות דעת מומחים, והדגיש כי מסקנותיו של בית משפט קמא מתקבלות בדרך כלל בהיעדר טעות ברורה. עם זאת, פסק הדין ערער על כך שבית משפט קמא דחה את חוות דעתו של מומחה אורתופדי מבלי לחקור את המומחה, דבר שבשילוב עם סתירות עובדתיות אחרות, הצדיק הערכה מחודשת. סוגיות משמעותיות כללו את הימנעותו של הבודק מזימון המומחה לחקירה, למרות בקשות המשיבים, וספקות בדבר הקשר הסיבתי בין פגיעתו של המערער לשתי תאונות. יתר על כן, סתירות ברשומות הרפואיות ונקודת מבטו של המומחה ללא מענה חיזקו את הטיעון להערכה מחדש. משכך, קיבלה ערכאת הערעור את הערעור, ביטלה את פסק דינו של בית משפט קמא והעבירה את התיק לעיון חוזר. החלטת הערעור הדגישה את חשיבותה של עדות המומחה, והציעה כי המשפט יישמע מחדש בפני שופט אחר כדי להבטיח היעדר משוא פנים, תוך הדגשה כי לא נקבע פסק דין סופי לגופו של עניין. בנוסף, חויבו המשיבים לשאת בחלק מהוצאות המשפט של המערערת.