ע"א 82/75

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון בתיק זה סובב בעיקרו סביב שתי נקודות מרכזיות, ולמעשה דוחה את טענות המערערים בשתי הערכאות. ראשית, באשר לטענה כי המשיב הפר את החוזה בכך שמילא רק חלק מהתחייבותו, מסכים בית המשפט עם החלטת הערכאה הנמוכה יותר לדחות את בקשת המערערת להתגונן ולהגיש תביעה שכנגד. בית המשפט מדגיש את נדירותם של אישורים כאלה ואת הנסיבות החריגות הנדרשות לגביהם. מאחר שהמערערים לא ביטלו את החוזה ולא טענו כי קיימת להם הגנה כלשהי מפני טענת המשיב, בית המשפט דוחה את בקשתם. זאת ועוד, טענת המערערים כי יש לאפשר להם לנכות את תביעתם בגין הפרת המשיב מהסכום שהם חייבים נדחית אף היא. בעוד חוק החוזים מאפשר קיזוז התחייבויות, בית המשפט מבהיר כי זכות זו ניתנת למימוש ללא משפט ומחייב הודעה מוקדמת לצד שכנגד. מאחר שהמערערים לא טענו להודעה כזו, טענה זו נעדרת שחר. שנית, באשר לדמי ההובלה, מצדד בית המשפט במערערים ומסכים כי החשבונות ששלחה המשיבה אינם ראיה כתובה מספקת לחיוב המערערים בתשלום אגרות אלה, מה גם שבחוזה צוין במפורש כי המשיבה אינה יכולה לגבות תשלום עבור הובלה. הדרישה לראיות בכתב בתיקי פסק דין מקוצר אינה מתקיימת, ועל כן תביעת המשיב לשכר טרחה זה נכשלת. עם זאת, מאחר שהמערערים הודו בחובתם לשלם חלק מהתביעה במהלך הליך הערעור, מורה בית המשפט על פסק דין חלקי לטובת המשיב בסכום זה. כן נדרש המשיב להשיב למערערים את דמי ההובלה שגבו. פסק הדין מסתיים בכך שהוא דוחה את הערעור על סך 10,395 ₪ ומותיר את הסכום על סך 4,200 ₪, תוך השארת הסכום האחרון לשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי. כל צד אחראי להוצאות הערעור שלו.