ד"מ 25384-12-21

תקציר

התובעת, עובדת משק בית, תבעה את מעסיקה להטבות תעסוקה שונות לאחר שעבדה אצלה במשך 39 חודשים. המעסיק הודה כי העסיק את התובעת אך חלק על היקף ואופי עבודתה, וטען כי היא עבדה באופן לא סדיר ומזדמן. השופט, לאחר בחינת הראיות והעדויות, קיבל את גרסת התובע לאירועים. הם מצאו כי התובעת עבדה באופן קבוע אחת בשבוע במשך חמש שעות בתעריף של 60 ₪ לשעה, וכי העסקתה הופסקה בפתאומיות על ידי הנתבע ללא הודעה מוקדמת או הסכמה. בעקבות זאת חויבה הנתבעת לשלם לתובע 3,897 ₪ כפיצויי פיטורים, 1,299 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת, 1,188 ₪ כדמי חופשה, 3,039 ₪ בגין הפרשות לפנסיית מעבר, 712 ₪ כדמי הבראה ו-2,028 ₪ כדמי נסיעה, כל זאת בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. בנוסף, חויב הנתבע בתשלום שכר טרחת עורך דין בסך 2,500 ₪. עוד ציינה השופטת כי הימנעותה של הנתבעת מהפקת יומני העבודה, שהיו בשליטתה, החלישה את מעמדה ותמכה בטענות התובעת. ההחלטה התקבלה לטובת התובעת, והיא קיבלה את הסכומים האמורים, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלומה המלא.