סע"ש 42903-01-22

תקציר

התובעת, עובדת זרה, תבעה את מעסיקיה בגין שכר שלא שולם לה והטבות הנובעות מהעסקתה אצלם. הנתבעים טענו מנגד כי התובעת הועסקה תקופה קצרה יותר ובהיקף נמוך יותר ממה שטענה. השופטת צידדה בתובע וקבעה כי הנתבעים לא הביאו ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיהם לגבי תקופת והיקף העסקתם. התובעת הועסקה מאפריל 2019 ועד אוקטובר 2021, עבדה 8 שעות ביום, 5 ימים בשבוע, ועוד 6 שעות בימי שישי. השופט הורה לנתבעים לפצות את התובע בגין מספר דמי עבודה שלא שולמו. ראשית, נפסק לתובעת סך של 500 ₪ בגין אי מסירת הודעה מוקדמת על תנאי העסקה על ידי הנתבעים בתוך 30 יום מתחילת עבודתה, כנדרש בחוק. שנית, נפסק לתובעת גמול שעות נוספות בסך 9,450 ₪ בגין השעתיים הנוספות שעבדה בכל שבוע מעבר לשבוע העבודה החוקי. שלישית, השופט פסק לתובעת 4,536 ₪ דמי הבראה, שהנתבעים לא הצליחו להוכיח שקיבלה. רביעית, התובעת הייתה זכאית לסך של 12,000 ₪ בגין ימי חופשה שלא נוצלו. השופטת דחתה את תביעותיה של התובעת לדמי חגים, שכן היא לא סיפקה פירוט מספיק כדי לפרט את החגים שבגינם היא תובעת פיצויים. השופטת דחתה גם את תביעותיה של התובעת לפיצויי פיטורים, דמי תקופת הודעה מוקדמת ופיצויים בגין פיטורים שלא כדין, שכן התובעת לא הוכיחה כי פוטרה ולא התפטרה. השופט הורה לנתבעים לבצע את התשלומים הנ"ל, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה, בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. בנוסף, נדרשו הנתבעים לשאת בהוצאות המשפט של התובע ובשכר טרחת עורך דין, בסך של 9,000 ₪. על פסק הדין ניתן לערער בבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום קבלתו.