עמ"נ 329/07

תקציר

הערעור מתייחס לסיווג ארנונה של נכס הנמצא בהרצליה פיתוח ומושכר על ידי המערערת 1 מהמערערת 2. המערערים טוענים כי יש לסווג את הנכס כתעשייתי, ואילו המשיבה (העירייה) מסווגת אותו כשימוש משרדי, אדריכלי והנדסי. בית המשפט מסכים עם סיווגו של המשיב וקובע כי השימוש בפועל בנכס הוא עבודה משרדית ולכן יש לסווגו ככזה. הביקורת השיפוטית על ההחלטה המינהלית מוגבלת להבטחת סבירותה, ובית המשפט מוצא את סיווגו של המשיב סביר. עוד טוענים המערערים כי בידיהם הבטחה שלטונית והסכם עם המשיב לסווג את הנכס כתעשייתי, אך בית המשפט מוצא כי לוועדת הערר לא הייתה סמכות לדון בטענה זו שכן אין מדובר בעניין טכני. גם אם הייתה לה סמכות, מצאה הוועדה כי המערערים לא הביאו ראיות להסכם או הבטחה כאמור, ובית המשפט מסכים עם קביעה זו ומסרב להתערב בהחלטת הוועדה. זאת ועוד, טענת המערערים כי יש לפטור אותם מארנונה בעת שיפוץ נכס נדחית. בית המשפט מסכים עם קביעת הוועדה כי המערערים לא הוכיחו שהנכס אינו שמיש, מה גם שחלק ממנו שימש מיד לאחר תפיסת החזקה. בית המשפט מסכים גם עם קביעת הוועדה כי בניית הנכס הושלמה, והוא היה ראוי לשימוש, בהתבסס על הנפקת טופס 4 והעובדה שחלק מהנכס שימש זמן קצר לאחר העברת החזקה. בית המשפט גם מאשר את החלטת הוועדה בנוגע לגודל השטח המחויב בארנונה, וקובע כי המערערים לא הביאו ראיות מספיקות לסתור את רישומי העירייה. לבסוף, בית המשפט מסכים עם קביעת הוועדה כי המערערים הם בעלי הזכויות בחצר הסמוכה, כפי שעולה מהסכם המכר. משכך, נדחה הערעור, והמערערים נדרשים לשאת בהוצאות המשיב ובשכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪.