ע"פ 5002/09

תקציר

בתיק משפטי מורכב שבו היו מעורבים מאיר ז'אנו וישראל גנון, הוגשו נגד המשיבים אישומים הכוללים רצח וניסיון רצח. העבירות נקשרו לסכסוך כנופיות באשקלון, שכלל תוכנית להתנקש בשלום דומרני, שהביאה למותה של נערה בת 16, שקד שלכוב, ולפציעתו של אדם נוסף. התיק התבסס במידה רבה על עדותו של עד מפתח, ירון סנקר, שהיה בתחילה קושר קשר אך בהמשך סיפק ראיות נגד ז'אנו וגנון לאחר שנחקר. למרות הודאתו, סנקר סירב להעיד בבית המשפט, מה שסיבך את התיק. בסופו של דבר זיכה בית משפט קמא את המשיבים בשל ספקות באשר למהימנות עדותו של סנקר, וכן בשל שיטות חקירה שונות בהן השתמשה המשטרה, לרבות השימוש השנוי במחלוקת ב"רב מזויף" כדי לחלץ מסנקר הודאה. עם זאת, במסגרת הערר הוערכו הערכות חדשות לגבי מכלול הראיות הנסיבתיות, לרבות שיחות טלפון ונתוני מיקום, שהצביעו על נוכחות המשיבים בזירת הרצח. ערכאת הערעור מצאה די ראיות עקיפות כדי להרשיע את ז'אנו וגנון ברצח, והגיעה למסקנה כי ראיות חיצוניות מאששות את הודאתו המתפתחת של סנקר, למרות ספקנותו הראשונית לגבי שיטות החקירה. ראיות אלה, בשילוב הפעולות המתואמות שנראו בהאזנות סתר והניסיון להסתיר את העבירה, הובילו לכך שהבנים הואשמו באחריות לתוצאות הקטלניות של מעשיהם, תוך הדגשת סוגיות מורכבות של מהימנות עדים ואתיקה חקירתית.