רע"א 5727/04

תקציר

המבקש ביקש רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, אשר קיבל חלקית את ערעורם ודחה את ערעור המשיב בנוגע לסכסוך שכירות. המבקש היה דייר מוגן משנת 1971 בדירה שהבעלות עליה השתנתה, מה שהוביל למחלוקת על דמי השכירות בעקבות סגירת המרפסות, שהגדילה למעשה את מספר החדרים. בתחילה, הסכים בית הדין לשכירות עם המשיב כי מספר החדרים בדירה גדל, ובכך הצדיק העלאת שכר הדירה. עם זאת, בית המשפט המחוזי, ברוב דעות, שינה את פסק הדין וקבע כי הדירה תהיה בת 3.5 חדרים במקום ארבעה, דבר המצדיק חישוב מחדש של שכר הדירה. המבקש טען כי שינויים שנעשו בשנת 1972 אינם צריכים להשפיע עוד על שומת שכר הדירה, וערער הן על שיטת חישוב דמי השכירות והן על ההוצאות המשפטיות שנפסקו למשיב. המבקשת הביעה רצון לכלול בהליך ארגון להגנת הדייר בשל חשש להשפעה תקדימית על מקרים דומים, אך זו נדחתה. בית המשפט ציין כי אתגריו של המבקש הם ארוכי שנים, כאשר התיק מתנהל מאז שנת 1992 והסוגיות נדונו היטב. בית המשפט לא ראה הצדקה לערעורים נוספים, תוך שהוא מציין גורמים כגון התיישנות בחוק, קביעות עובדתיות שכבר נקבעו ודיוק פרוצדורלי של ערכאות נמוכות יותר. כתוצאה מכך, בקשת רשות הערעור נדחתה מאחר שניתנה תשומת לב מספקת על ידי בתי המשפט בערכאות קודמות, תוך שמירה על טוהר המסקנות השיפוטיות מבלי לקבוע הפרעות תקדימיות לכאורה למקרי שכירות דומים אחרים.