ע"פ 2316/98
פסק-דין עליון
תקציר
המערער הורשע ברצח אשתו בכך שירה בה באקדחו בעת ששהו לבדם מאחורי דלת נעולה. הרשעתו של בית המשפט המחוזי התבססה על הראיות בדבר התנהגותו האלימה של המערער כלפי אשתו, האיומים שהשמיע כלפיה והעדויות על האירועים שקדמו לאירוע. ממצאים פתולוגיים ובליסטיים תמכו אף הם במסקנה כי המנוח נורה על ידי אדם אחר. זאת ועוד, נלקחו בחשבון גם הימנעותו של המערער משחזור האירוע, שקריו הרבים וגרסותיו הבלתי מהימנות לאירועים. בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי, וקבע כי התקיימו שלושת היסודות הנדרשים להוכחת כוונה מוקדמת – הכנה, החלטה להרוג והיעדר התגרות תכופה. הכנתו הפיזית של המערער את האקדח, כמו גם איומיו הקודמים, הצביעו על החלטה להרוג. עוד עולה מהראיות כי המערער התכוון לתוצאות הטבעיות של מעשיו. זאת ועוד, תגובותיו של המערער לאחר האירוע והראיות הנסיבתיות לא העלו ספק סביר בדבר אשמתו. לפיכך הערעור נדחה.
חקיקה מקושרת
ע"פ 2316/98 יריב סוויסה נ' מדינת ישראל, עליון (10.9.2001)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.