ע"א 8493/06

תקציר

במקרה משפטי זה, בחן בית המשפט את קבילותו ומשקלו של תצהיר של צד שנפטר שלא ניתן היה לחקור אותו חקירה נגדית. המערער העלה מספר שאלות בדבר מעמדו הראייתי של תצהיר כזה והשלכותיו על מתן רשות להתגונן בהליך מקוצר. נותחו פקודת הראיות ותקנות סדר הדין האזרחי, והודגשו כי בעוד שתצהירים נחשבים בדרך כלל לעדות שמיעה אלא אם כן המצהיר נחקר, קיימים חריגים, במיוחד בהליכי ביניים. בסופו של דבר החליט בית המשפט כי לתצהיר, אף שלא נחקר בחקירה נגדית עקב מותו של המצהיר, יש משקל משום שהוא סותר בחלקו את האינטרס הכלכלי של המנוח. בית המשפט הדגיש מגמה שיפוטית רחבה יותר המעדיפה בחינת ראיות על בסיס מהימנות ומשקל, על פני סטנדרטים נוקשים של קבילות, בפרט בהליכים מקוצרים, בהם נטל גבוה על התובע נחשב מתאים בתביעות נגד עזבונו של המנוח. בתצהיר נכללה הגנה ראויה לעיון, הנוגעת להסכם בעל פה לכאורה בדבר הבטחת חובות החברה. לאור הסכומים הכספיים המשמעותיים של למעלה מ-41 מיליון שקל ושכר טרחה משמעותי, הגיע בית המשפט למסקנה כי הצדק דרש לאפשר לעיזבון להתגונן מפני תביעת הבנק. בכך הפך בית המשפט את החלטת בית משפט קמא, העניק למערער רשות להתגונן ופסק שכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪. פסק הדין הדגיש כי הצדק הפרוצדורלי ומהותו צריכים לגבור על הפורמליות הפרוצדורלית הנוקשה, במיוחד בתיקים עתירי סיכון שבהם מעורבים צדדים שנפטרו.