דב"ע נה/122-3

תקציר

בערעור ובערעור שכנגד על פסק דינו של בית הדין האזורי, ביקש המערער פיצויי פיטורים והתחשבות בהודעה מוקדמת, לצד פדיון חופשה ודמי נסיעה, לאחר שעזב את עבודתו אצל המשיב, עסק לגינון, בו עבד בין השנים 1969 ל-1990. המשיב טען כי המערערת עזבה מרצון את העבודה ללא הודעה מוקדמת והתנגדה לטענות תוך שימוש בהתיישנות ושיהוי. בתחילה, המערער לא הגיש תצהירים נדרשים, דבר שהוביל לדחיית תביעתו, אך טענה זו התהפכה מאוחר יותר כאשר הוגשו לבסוף התצהירים. בית הדין האזורי קבע כי המערער לא פוטר אלא עזב את עבודתו ללא רשות, דחה את התביעה לפיצויי פיטורים אך העניק פדיון חופשה והפרשי שכר. בערעורו ערער המערער על דחיית פיצויי הפיטורים, בטענה כי לא נטש את עבודתו אלא פוטר כאשר לא הורשה לחזור לאחר שחזר מטיול בירדן. בית הדין לערעורים תמך בקביעת בית הדין האזורי כי המערער לא הודיע על כך טרם יציאתו לירדן, ובכך עזב למעשה את מקום העבודה. עם זאת, התנהגותו של המערער התפרשה כהפרת משמעת חמורה ולא כנטישה. בסופו של דבר נקבע כי המערער פוטר ולפיכך זכאי באופן חלקי לפיצויי פיטורים, אם כי רק מחצית בשל התנהלותו. בית הדין הורה למשיב לחשב ולשלם את סכום הפיטורים המופחת וכיסה את הוצאות הערעור, והגיע למסקנה כי מחצית מפיצויי הפיטורים של המערער ינוכו בשל נסיבות פיטוריו, ללא פיצוי בגין היעדר הודעה מוקדמת.