בג"צ 208/79

תקציר

העותר, רופא שיניים ומרצה בכיר, ביקש להיות מוכר בשני תארי מומחה בתחומים שונים של רפואת שיניים מבלי למלא אחר הדרישות הרגילות של התמחויות ומבחנים. התקנות אפשרו פטור לרופאי שיניים שעמדו בקריטריונים מסוימים, לרבות היותו מרצה בכיר או עיסוק עיקרי בתחום מסוים במשך חמש שנים לפני כניסת התקנות לתוקף. המשיב, מנכ"ל משרד הבריאות, סירב לבקשת העותר, בנימוק הצורך בהמלצת המועצה המדעית וטען לשיקול דעת באישור תארי מומחים. עם זאת, בית המשפט מצא כי הנמקתו של המשיב שגויה, שכן התקנות אינן דורשות בלעדיות בתחום התמחות אחד. בית המשפט קבע כי על המשיב לאשר את בקשת העותר לתואר מומחה ברפואת שיניים ציבורית על בסיס מעמדו כמרצה בכיר, שכן בתקנות נקבע במפורש כי המנהל יאשר תארים כאלה לרופאי שיניים זכאים. זאת ועוד, בית המשפט הדגיש כי הרשות המבצעת אינה יכולה להוסיף תנאים נוספים שלא נקבעו על ידי המחוקק. למרות שלמנהל שיקול דעת באישור תארי מומחים, יש להפעילו באופן סביר ועל בסיס שיקולים רלוונטיים. במקרה דנן, מאחר שהמועצה המדעית המליצה בעבר על העותר לתואר מומחה אחד, לא ראה בית המשפט סיבה מעשית לדחות את בקשתו לתואר שני. לפיכך, הורה בית המשפט למשיב להכיר בעותר בעל תואר מומחה ברפואת שיניים ציבורית, ופסק לו הוצאות בסך 10,000 ל"י.