ע"א 53309-01-16

תקציר

הסוגיה המרכזית בפסק הדין היא האם יש לאפשר לדיירת, שנצטוותה לפנות דירה בבעלות ציבורית ועיכבה שוב ושוב את ביצועו של צו זה באמצעים פרוצדורליים שונים, להציג את טיעוניה נגד הפינוי בבית המשפט. השוכרת, המתגוררת בדירה עשרות שנים, טוענת כי היא "דיירת ממשיכת" ומבקשת להתווסף כתובעת נוספת בתביעה שהגיש אחיה, הטוען גם הוא לזכות להישאר בדירה. דעת הרוב של השופטים, בראשות השופט אמיר טובי, פוסקת לטובת השוכרת, קובעת כי יש לתת לה הזדמנות הוגנת להציג את טענותיה, גם אם לא עמדה בהליכים משפטיים ובמועדים, ומורה להחזיר את הדיון לבית המשפט קמא לצורך צירופה כתובעת. השופטת ריבי למלסטריך-לטר חולקת על כך, וטוענת כי התנהלותה של הדיירת במשך שש שנים, המאופיינת בסחבת ובחוסר שיתוף פעולה, לצד זמינות דיור חלופי, שוקלת שלא לאפשר לה להציג את טיעוניה. יתר על כן, פסק הדין התקף המורה על פינויה יוצר מכשול משפטי להעלאת טענות חדשות. השופטת למלסטריך-לטר מדגישה את האינטרס הציבורי ואת המחסור בדיור ציבורי, ומצביעה על כך שהענקת זכויות דיור לפרט עלולה לגרוע מחלוקה שוויונית של משאבים אלה בין הנזקקים. השופטים מסכימים כי יש להפעיל את סמכויותיו ומעמדו של המשיב בהגינות, וההחלטה מתקבלת ללא הוצאות שנפסקו למי מהצדדים.