עמ"ש 38845-10-12

תקציר

הדיון נסוב סביב הגדרת המונח "בן זוג" על פי חוק הירושה והאם הוא חל על בני זוג נשואים פורמלית אשר פרודים שנים רבות ואין ביניהם קשר של ממש. בית המשפט דן בפסיקה הקיימת ומגיע למסקנה כי המבחן לקביעת "בן זוג" הוא מבחן פורמלי – כלומר, האם בני הזוג היו נשואים בעת פטירת המצווה, ללא קשר לטיב הקשר ביניהם או האם חיו בנפרד. קביעה זו חלה גם על היסוד השלילי שבסעיף 55 לחוק, הקובע כי ידועים בציבור רשאים לרשת זה את זה אם "... אף אחד מהם לא היה נשוי לאף אחד אחר". בית המשפט בוחן את כוונת המחוקק העומדת מאחורי חוק הירושה ומגיע למסקנה כי החוק נועד לכבד את מצבם המשפחתי הפורמלי של יחידים, גם במקרים קיצוניים כמו זה. יתר על כן, בית המשפט מציין כי "התרופה" במצבים בהם בני זוג נפרדו ואינם מעוניינים לרשת זה את זה היא עריכת צוואה המעידה על כך, כלומר שהפרשנות הפורמלית של החוק אינה פוגעת באומד דעתו של המנוח. פסק דינו של השופט שנלר נתמך על ידי עמיתיו, השופטים ורדי וברנר, המסכימים כי אין בנסיבות מקרה זה כדי להצדיק סטייה מהמבחן הפורמלי, שכן הדבר עלול ליצור "מדרון חלקלק" ואי ודאות משפטית.