ע"א 510/80

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון התייחס למיסוי הפרשי שער על פיקדון במטבע חוץ המוחזק על ידי חברה לצורכי השקעה. בית המשפט היה צריך לקבוע מתי החברה חייבת בתשלום מס על הפרשים אלה, שנבעו מייסוף המט"ח ביחס ללירה הישראלית. פסק הדין הבהיר את מועד המיסוי כאשר חברה מאמצת את השיטה המסחרית או את שיטת החשבונאות במזומן. על פי השיטה המסחרית, ההכנסה נרשמת כאשר נקבעת הזכות לקבלה, ואילו שיטת המזומן מסתמכת על קבלת הכספים בפועל. פסק הדין, בראשות השופט ד' לוין, קבע כי חובת תשלום המס על הפרשי שער חלה על חברות המנהלות את ספריהן בשיטה המסחרית, כלומר שנת המס שבה מצטברים ההפרשים. זאת משום שלחברה זכות תמידית להמיר את המט"ח לשקלים, תוך הבטחת מימוש רווחים עם הפרשי שערים. בין אם החברה מממשת זכות זו, חבות המס מתעוררת בסוף כל שנת מס עקב היווצרות מסוימת של הפרשים אלה. כמו כן, פסק הדין הרחיב פסק דין זה גם לחברות המעסיקות את שיטת החשבונאות במזומן, בהתבסס על תיקון שבוצע לאחרונה לפקודת מס הכנסה. מתיקון זה משתמע כי מועד המיסוי בגין הפרשי שיעורים צריך להיות גם מועד צבירתם, גם כאשר הדיווח נעשה על בסיס מזומן. בכך עדכן בית המשפט העליון את הגישה המשפטית כך שתתאים למציאות הכלכלית המשתנה, תוך הכרה בפיחות מתמיד וודאי של המטבע הישראלי ביחס למטבעות זרים. פסק הדין היה לטובת המערערת, תוך ביטול פסק הדין הקודם וחיוב החברה המשיבה בתשלום הוצאות משפט בסך 30,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית על פי הדין ממועד פסק הדין הנוכחי. השופט לוין הדגיש את יסודיות פסק דינה של הערכאה הנמוכה יותר ושיבח את הטענות המקיפות שהוצגו על ידי שני הצדדים, ובעיקר על ידי בא כוח המערער.