בש"א 3430/13

תקציר

הסוגיה המרכזית בפסק דין זה סובבת סביב הארכת מועד הערעור המבוקשת על ידי המבקשים, שהם ככל הנראה נתבעים בתביעת שכר טרחה. המבקשים ערערו במקור על פסק דין שניתן בבית משפט השלום בתל אביב-יפו לטובת המשיב, עורך דין במקצועו, אך הצליחו לתקן את ההחלטה באופן חלקי בלבד בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בעקבות זאת ניסו המבקשים מספר תמרונים פרוצדורליים, ובהם בקשה לתיקון פסק הדין לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט, בקשות לעיון חוזר ובקשות למתן רשות ערעור לערכאות גבוהות יותר – כולן ללא הצלחה. לאחר מכן הגישו המבקשים בקשה מאוחרת למתן רשות ערעור על פסק הדין המקורי של בית המשפט המחוזי, בצירוף בקשה להארכת מועד, נשוא פסק דין זה. המבקשים טענו כי ניסיונותיהם הקודמים לתקן את פסק הדין צריכים "להקפיא" את המועד להגשת ערעור, אך השופט דחה טענה זו בקובעו כי לבחירות המבקשים אין יתרונות פרוצדורליים. השופט הדגיש כי המבקשים היו מודעים להשלכות הפרוצדורליות של בחירותיהם והיה עליהם להגיש ערעור או לבקש ארכה בתוך 30 הימים המקוריים. יתר על כן, עצם הטענה בדבר "עיוות דין חמור" אינה שוללת את סדרי הדין שנקבעו. בסופו של דבר, קבע השופט כי המבקשים לא סיפקו "טעם מיוחד" המצדיק הארכה כזו, ולכן דחה את בקשתם. כן חויבו המבקשים בכיסוי שכר טרחת עורך דינו של המשיב, בסך 4,000 ₪.