רע"א 273/22

תקציר

המקרה עוסק בסכסוך בין בני זוג לשעבר על המשמורת על ילדם וגישה לערכאות. האם המשיבה קיבלה את המשמורת הבלעדית על הילד הקטין על ידי בית המשפט לענייני משפחה בשנת 2021, מה שהוביל את האב המבקש לערער לבית המשפט המחוזי. במסגרת הליך הערעור ביקש האב פטור מאגרות ופיקדונות מסוימים הקשורים לערעור, אשר נדחו על ידי בית המשפט המחוזי בנימוק שאינו מצדיק די הצורך את אי יכולתו הכלכלית לשלם. גם בקשותיו הבאות של האב לחופשה כדי לערער על דחייה זו לא צלחו. בית המשפט קבע כי האב לא סיפק תיעוד או הסבר מספקים בנוגע למצבו הכלכלי, למרות שניתנה לו ההזדמנות לעשות כן. מבלי להתייחס לגופה של החלטת המשמורת הראשונית, הגיע בית המשפט למסקנה כי האב לא עמד בקריטריונים לקבלת פטור וכי בקשתו נעדרת סיכויי הצלחה ממשיים. כתוצאה מכך, דחה השופט את הבקשה והדגיש כי רשות ערעור על החלטות כאלה היא נדירה וניתנת רק בנסיבות חריגות, שלא התקיימו במקרה זה. פסק דין זה מחזק את הצורך בהצדקה איתנה לפטורים כספיים ואת הקריטריונים הנוקשים לערעורים מרובים, ומבטיח כי משאבי בתי המשפט מופנים למקרים ראויים.