רע"א 8793/10

תקציר

ניתוח משפטי של הפסיקה בעניין התיישנות וחריגים לפי סעיף 8 מבוא מקרה זה עוסק ביחסי הגומלין בין תקופת ההתיישנות הסטטוטורית להגשת תביעת רשלנות רפואית לבין החריג הקבוע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958. עקרונות הליבה המשפטיים מתרכזים סביב הרעיון של תקופות מחייבות, החריגים שלהן והקריטריונים ליישומם, במיוחד במקרים של גילוי מאוחר של נזקים עקב גורמים שאינם בשליטת התובע. עקרונות משפטיים 1. חוק ההתיישנות ויישומו הסטנדרטי חוק ההתיישנות הוא חוק פרוצדורלי שנועד להבטיח את מועד התביעות, ולספק ודאות וסופיות לנתבעים. בדרך כלל, יש להגיש תביעה בתוך תקופה מוגדרת - כאן, כמעט חמש עשרה שנים מאיחוד הפיצויים. היישום במקרה זה עולה בקנה אחד עם הדוקטרינה המשפטית המקובלת: אם התקופה, התביעה נמחקת אלא אם חל חריג. 2. חריג לפי סעיף 8 לחוק ההתיישנות סעיף 8 קובע חריג חשוב לתקופת ההתיישנות הסטנדרטית. הוא קובע כי כאשר התשתית העובדתית לתביעה - דהיינו, ידיעת הנזק או העובדות הסיבתיות - נעלמת מתודעת התובע מטעמים שאינם תלויים בהם ולא ניתן היה למנוע אותם גם בזהירות סבירה, תקופת ההתיישנות מתחילה לרוץ רק ממועד שהתובע נודע לעובדות אלה. 3. תנאים להחלת סעיף 8 המקרה מבהיר כי על מנת להפעיל חריג זה, על התובע לקבוע: - שהעובדות הרלוונטיות אכן נעדרו מידיעתם. - שההיעלמות הזו מיוחסת לסיבות שאינן בשליטתם. - שהתובע לא יכול היה למנוע או לדעת על עובדות אלה למרות שנקט בזהירות סבירה. חידושים משפטיים וגישה שיפוטית 1. קריטריון אובייקטיבי לעומת סובייקטיבי של "טיפול סביר" טענת המבקש תלויה בשאלה האם סטנדרט "הזהירות הסבירה" נבחן באופן אובייקטיבי – הערכה אם אדם סביר באותן נסיבות היה נוהג אחרת. המבקשת טוענת כי המשיב לא פעל כאדם סביר ולכן אין לחול את החריג. 2. שיקול דעת שיפוטי ואיזון ראייתי בית המשפט מדגיש כי לאחר בחינת מכלול הראיות, הוא לא מצא בסיס להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט הנמוך. בית המשפט מחזק את העיקרון שביקורת ערעור על החלטות עובדתיות או שיקול דעת דורשת נימוקים משכנעים, וכי יש לכבד כאשר החלטת בית המשפט קמא מבוססת על הערכת ראיות. 3. שימור הרציונל העומד מאחורי סעיף 8 המקרה ממחיש את החידוש המשפטי של איזון בין הוגנות לסופיות - ההכרה בכך שתקופת ההתיישנות לא צריכה למנוע תביעות שבהן גילוי מאוחר של עובדות אינו בשליטתו של התובע למרות מאמצים סבירים. זה מטפח יחס הוגן לתובעים שעקב גורמים רפואיים או אחרים לא יכלו להכיר בנזקיהם. מסקנה מקרה זה מדגיש את חשיבות היישום החריג של תקופת ההתיישנות לפי סעיף 8, תוך שימת דגש על בחינה הוליסטית של הנסיבות, לרבות ידיעת הנסיבות העובדתיות, טעמים שאינם בשליטתו של התובע ותפקידו של זהירות סבירה. ההחלטה מאשרת כי בתי המשפט שומרים על שיקול דעת, המבוסס על מכלול העובדות והראיות, לקבל או לדחות תביעות לחריגים להגבלות המבוססות על הרציונל של הוגנות וצדק פרוצדורלי.