ת"א 127/06

תקציר

בפסק דין משנת 2007 פסק שופט לטובת התובע בסכסוך כספי שנבע מהסכם משנת 1979. מדובר בנפגע תאונת דרכים שקיבל קצבת נכות כללית מחברת הביטוח "התובע", על סמך הערכה רפואית שייחסה 50% מנכותו לתאונה. הנתבעת חויבה חוזית לפצות את חברת הביטוח התובעת בשיעור של 55% בגין פנסיה המשולמת לנפגע במקרה של נכות בתאונת דרכים. תחילה קבעה השופטת כי נכותו של הנפגע נבעה בעיקר מהתאונה וכי מצבים אחרים, כמו סוכרת ויתר לחץ דם, לא היוו גורם בזכאותו לקצבה או למוגבלות. לאחר מכן פירש השופט את ההסכם בין הצדדים ומצא כי יש לקבוע את אחוזי הנכות על פי הערכת התובע, שכן זו הייתה הפרשנות ההגיונית ביותר לכוונת החוזה, שנועדה לייעל את ההתדיינות המשפטית. מאחר ושהערכת התובע ייחסה 50% מנכותו של הנפגע לתאונה, שיעור זה שימש לחישוב תשלומי הפנסיה ולכן היווה את הבסיס לחבות הפיצויים של הנתבעת. עוד קבעה השופטת כי מועד הדרישה הוא הגורם הקובע לחישוב תשלומי הריבית, ומאחר שלא הייתה לנתבעת עילה סבירה לדחות את הדרישה, היא חייבת גם בריבית שנצברה ממועד זה. השופטת קבעה כי על הנתבעת לשלם לתובע את מלוא הסכום הנדרש, שהסתכם ב-72,976.70 שקל, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 10,000 שקל ומע"מ. עוד קבעה השופטת כי אם הנתבעת לא תשלם בתוך 30 יום, היא תהיה אחראית לתשלום ריבית כמפורט בהסכם.