ת"פ 163/08

תקציר

הנאשם, שמאי במקצועו, הואשם בתשעה סעיפים של זיוף ומרמה בכך שקיבל מנציבות מס הכנסה תשלומי פיצויים בסך 9 מיליון שקל באמצעות הגשת תביעות פיקטיביות בשם בני משפחתו ומקורביו, בטענה שנגרמו להם נזקי מלחמה. הוא הואשם גם בהעלמת מס לאחר שהשמיט הכנסות של 8.5 מיליון שקל מדו"חות המס שלו. הנאשם הודה בהעלמת מס אך טען כי התשלומים היו למעשה שכר טרחתו, שאותו ניתב רשות המסים לחשבונות מקורביו כדי להתחמק מתשלום מס. השופט פסק לטובת הנאשם בשני הסעיפים. באשר לאישומי הזיוף וההונאה, הראיות העיקריות של התביעה התבססו על רישומי מחשב, שהשופט קבע כי אינם קבילים מאחר שאינם עומדים בדרישות הרישומים המוסדיים לפי פקודת הראיות. יתר על כן, הראיות הישירות לא תמכו בטענת התביעה בדבר מצג שווא. השופט מצא כי גרסתו של הנאשם לאירועים סבירה יותר: הוא קיבל את התשלומים כשכר טרחה וניתב אותם למקורביו כדי להתחמק מתשלום מס, דבר שהיה מקובל ברשות המסים באותה תקופה. בגין אישומי העלמת המס טען הנאשם כי השתתף בהליך גילוי מרצון, הודה בפני רשויות המס כי העלים מס ושילם את הסכום המגיע לו, והובטח לו כי לא יועמד לדין. השופט קיבל את טענת הנתבעת, וציין כי הבטחות כאלה, אף שלא תועדו באופן פורמלי, לא היו חריגות ברשות המסים באותה עת. הנאשם גילה את העלמתו ממס ושילם את המסים המגיעים לו במלואם, ולכן יש לזכות אותו על סמך הבטחה לאי העמדה לדין. השופט הגיע למסקנה כי בעוד שמעשיו של הנאשם ראויים לגנאי, ובפרט העלמת המס הנרחבת, החוק מחייב את זיכויו מכל האישומים בשל אי עמידתה של התביעה בנטל ההוכחה וקיומו של הליך גילוי מרצון.