ת"א 3322/97

תקציר

פסק דין זה נובע מתביעת פיצויים שהגישה עובדת נגד מעסיקה בגין נזקי גוף עקב פגיעה בגב שנגרמה לה בעבודה. האירוע התרחש בעת הרמת מטופל לכיסא גלגלים. התובעת טענה כי על הנתבעת, כמעסיקתה, מוטלת חובת זהירות להבטיח תנאי עבודה בטוחים, לספק הדרכה והדרכה בנושא הרמת מטופלים ולקבוע שיטות עבודה בטוחות. הנתבעת הכחישה את החבות וטענה כי התובעת מנוסה ולא ביקשה כל הדרכה. לאחר ששקל את העדויות והראיות, פסק השופט לטובת התובע ומצא את הנתבע אחראי לרשלנות. השופטת קיבלה את גרסת התובע לאירועים כאמינה יותר וציינה כי הנתבעת כשלה בחובת הזהירות שלה כלפי התובע. בנוסף, קבעה השופטת כי רשלנותו התורמת של התובע, אם בכלל, אינה מצדיקה הפחתת אחריות. במעבר להערכת הנזקים, התייחסה השופטת לנכות הרפואית של התובע, אובדן הכנסה, הוצאות עזרה וניידות, הוצאות דיור, הוצאות מיוחדות, כאב וסבל ושכר טרחת עורך דין. השופט הסתמך רבות על חוות דעת רפואיות של מומחים ועל חקירות נגדיות כדי לקבוע את אחוזי הנכות המתאימים ואת השלכותיו התפקודיות. לגבי אובדן השתכרות, חישב השופט את שכר העבר והעתיד בהתחשב בגילה של התובעת, בעברה התעסוקתי ובאופי פגיעתה. השופטת פסקה גם הוצאות סיוע וניידות, הוצאות דיור והוצאות מיוחדות, וקבעה כי בקשות התובע סבירות באופן כללי, אך ביצעה הפחתות מסוימות. בקביעת הכאב והסבל התחשבה השופטת בגילה של התובעת בעת האירוע, נכויותיה הנוכחיות, אשפוזיה והשפעת הפגיעה על חיי היומיום שלה ועל מערכות היחסים שלה. השופט פסק לה 350 אלף שקל על כאב וסבל, תוך הדגשת אופיו המתמשך של כאבה. כמו כן, הורה השופט על ניכוי קצבאות המוסד לביטוח לאומי שקיבל התובע מהסכומים שנפסקו. לבסוף פסק השופט לתובע 20% מהסכום הכולל עבור הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בתוספת מע"מ. הנתבע חויב לפצות את התובע בגין הסכומים האמורים, לרבות הפרשי ריבית והצמדה ממועד פסק הדין ועד התשלום בפועל. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ביום 5.11.03.