ת"א 6257/04

תקציר

פסק הדין מקבל את הטענה, וקובע כי הערת האזהרה משנת 1956 בדבר הפקעת הקרקע לטובת הנתבע אינה תקפה. התובעים – שרכשו את הקרקע מיורשי הבעלים המקורי – זכאים להירשם כבעלים של הקרקע המכונה גוש 30610 חלקה 221 בבית חנינא בירושלים. ההחלטה מתבססת על כך שהנאשם לא סיפק כל הסבר משכנע מדוע מטרת ההפקעה לא התגשמה בתוך שלוש שנים ממועד רישומה, ואף לא בזמן סביר לאחר מכן. הטענה כי חוסר יכולתה של הנתבעת למנות מנהל לאחר מלחמת ששת הימים פגע ביכולתה לפתח את הקרקע אינה נתמכת בראיות ואינה מסבירה את היעדר כל עבודה שבוצעה בקרקע ב-11 השנים שקדמו למלחמה. כמו כן, הנתבע לא הוכיח כל הוכחה לפעילות במקרקעין במשך למעלה מ-50 שנה, מה שהוביל את בית המשפט לקבוע כי שטר ההפקעה בטל, והתובעים זכאים להשבה. עוד קובע בית המשפט כי התובעים אינם מחויבים להשיב לנתבעת תשלומי פיצויים כלשהם, שכן אלה לא הוכחו כששולמו, חרף קיומו של השטר וחזקת תקינות הממשל הירדני. בהחלטה מובהר כי לתובעים ניתנת רשות לפצל סעדים, והנתבע יישא בהוצאות התובעים, לרבות שכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪.