עב"ל 79098-09-25

תקציר

בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי, אשר קיבל באופן חלקי את תביעת המשיב. המחלוקת העיקרית נוגעת להחלת סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי, העוסק במועד הגשת תביעת גמלת כסף ובתקופה שבעדה תשולם הגמלה. **השתלשלות העובדות וההחלטות הקודמות:** המשיב, יליד 1953, טוען כי ביום 15.1.2019, בעת שיצא מביתו בדרכו לעבודה, החליק ונפל ונפגע אורתופדית. תביעתו המקורית להכרה באירוע כפגיעה בעבודה הוגשה ביום 9.6.2020, כ-16 חודשים לאחר האירוע, לטענת המוסד לביטוח לאומי (להלן – המוסד) בשיהוי. המוסד דחה את התביעה, אך בית הדין האזורי, על בסיס חוות דעת מומחה, הכיר באירוע כפגיעה בעבודה. לאחר ההכרה, המוסד הודיע למשיב כי אינו זכאי לדמי פגיעה בשל שיהוי בהגשת התביעה, בהתאם לסעיף 296(ב) לחוק, וכי גמלת הנכות תשולם לו מיום 1.6.2019 ולא בגין התקופה שקדמה לכך. ועדות רפואיות קבעו למשיב דרגות נכות זמניות וצמיתה. על החלטות אלו – אי-זכאות לדמי פגיעה ושלילת גמלת נכות בגין התקופה שקדמה ל-1.6.2019 – הוגש הערעור לבית הדין הארצי. **פסק דינו של בית הדין האזורי:** בית הדין האזורי קיבל את תביעת המשיב באופן חלקי. נקבע כי תביעה להכרה בפגיעה ותביעה לדמי פגיעה מוגשות יחד, ומועד היווצרות העילה לתשלום דמי הפגיעה הוא יום האירוע. לפיכך, מאחר שהמשיב הגיש את תביעתו בשיהוי של 16 חודשים, הוא איבד את זכותו לדמי פגיעה. עם זאת, ביחס לגמלת נכות, נקבע כי תביעה לקביעת דרגת נכות תלויה בהכרה בפגיעה, וזכות התביעה לקביעת דרגת נכות קמה רק לאחר שהתאונה הוכרה. מכאן, שתביעה זו אינה כפופה לשיהוי בהגשת תביעת ההכרה, והמבוטח זכאי לגמלת נכות מיום קביעת הוועדה את תחילת דרגת הנכות, כלומר מחודש ינואר 2019. **טענות הצדדים בערעור:** * **המוסד:** טוען כי בית הדין האזורי שגה בקביעתו כי יש לשלם למשיב גמלת נכות ממועד התאונה. לטענת המוסד, המשיב הגיש תביעה לתשלום דמי פגיעה בשיהוי של קרוב ל-5 חודשים, ועל פי סעיף 296(ב) לחוק, גמלה תשולם לכל היותר עבור 12 החודשים שקדמו למועד הגשת התביעה. קביעת בית הדין האזורי נוגדת את לשון החוק והפסיקה, כמו גם את התכלית הסוציאלית והתקציבית של הסדר השיהוי. * **המשיב:** טוען כי מניין תקופת 12 החודשים בסעיף 296 לחוק, לעניין תביעת גמלת נכות, מתחיל רק מיום שהמוסד הכיר באירוע כפגיעה בעבודה. לטענתו, כל עוד לא הוכרה הפגיעה, לא הייתה לו עילה להגיש תביעה לגמלה, ובהתאם לפסיקה (עניין גור ועניין מיצרי), הכרה מאוחרת, כגון זו שהתקבלה לאחר הליך משפטי, מאריכה את המועד להגשת תביעה לקביעת דרגת נכות. לפיכך, אין למנות במניין השיהוי את התקופה שממועד ההכרה ועד להגשת התביעה לקביעת דרגת נכות. **דיון והכרעה:** בית הדין הארצי לעבודה בחן את טענות הצדדים וקבע כי דין הערעור להתקבל. **התשתית הנורמטיבית:** * **סעיף 296(א) לחוק הביטוח הלאומי:** כל תביעה לגמלת כסף תוגש למוסד תוך 12 חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה. * **סעיף 296(ב) לחוק הביטוח הלאומי:** אם הוגשה התביעה באיחור, ונקבע כי התובע זכאי לגמלה בעבר, תשולם הגמלה בעד תקופה שלא תעלה על 12 חודשים שקדמו באופן תכוף לחודש הגשת התביעה. **יישום הפסיקה:** בית הדין סקר את הפסיקה העקבית בנוגע לסעיף 296 לחוק, ובפרט את ההלכות שנקבעו ב**עניין כץ**, **עניין גור**, **עניין שקד** ו**עניין מיצרי**. * **עניין כץ:** נקבע כי תכלית תשלום הגמלה היא לתת מענה לצרכי הקיום השוטף, וסעיף 296(ב) מגביל את התחולה הרטרואקטיבית של תשלום הגמלה לתקופה של שנה ממועד הגשת תביעת ההכרה, ולא ממועד ההכרה או ממועד התחולה שקבעה הוועדה. * **עניין גור:** במצב בו הוגשה תביעת הכרה בתוך 12 חודשים ממועד הפגיעה, ובהמשך הוגשה תביעה לגמלת נכות בתוך 12 חודשים ממועד ההכרה, המבוטח יהיה זכאי לגמלת נכות ממועד תחילת הנכות, גם אם קדם לתקופת 12 החודשים שלפני הגשת תביעת הנכות. נקבע כי דחיית התביעה לדמי פגיעה עד להכרה בה כתאונת עבודה מאריכה את תקופת 12 החודשים הקבועים בחוק. * **עניין שקד:** תביעה שהוגשה באיחור, אך הוכרה לאחר הליך משפטי, מזכה בגמלה לתקופה של 12 החודשים שקדמו למועד הגשת התביעה, ולא ניתן להתעלם מהוראות סעיף 296 לחוק. * **עניין מיצרי:** הלכות אלו יחולו גם כאשר תביעת ההכרה הוגשה בשיהוי. עם זאת, הדבר לא שינה את העיקרון כי תשלום הגמלה הרטרואקטיבי המרבי הוא 12 חודשים לפני הגשת התביעה להכרה. **הכרעת בית הדין הארצי:** בית הדין הארצי קבע כי ככלל, תביעה המוגשת בתוך 12 חודשים מיום היווצרות עילת התביעה מזכה בגמלה למפרע. אם התביעה מוגשת לאחר חלוף 12 החודשים, הזכאות לתשלום רטרואקטיבי מוגבלת ל-12 החודשים שקדמו למועד הגשת התביעה להכרה, בהתאם לסעיף 296(ב) לחוק. במקרה זה, עילת התביעה לדמי פגיעה נולדה ביום 15.1.2019. על מנת לקבל דמי פגיעה ממועד זה, היה על המשיב להגיש את תביעתו להכרה לכל המאוחר עד 14.1.2020. תביעתו הוגשה ביום 9.6.2020, בשיהוי של כחמישה חודשים. לפיכך, זכאותו לתשלום גמלה רטרואקטיבית מוגבלת ל-12 החודשים שקדמו ליום הגשת התביעה להכרה. בית הדין דחה את טענת המשיב לפיה יש לראות את עילת התביעה לקביעת דרגת נכות כאילו נולדה במועד ההכרה, באופן המרפא את השיהוי בהגשת תביעת ההכרה. נקבע כי תביעת דרגת הנכות היא מעין תביעת משנה בתוך התביעה להכרה, והתעלמות מהשיהוי בהגשת תביעת ההכרה פוגעת ברציונלים של סעיף 296. בית הדין הבהיר כי אם יתקבל היגיון זה, הדבר עלול לאפשר הגשת תביעה להכרה באיחור של 20 שנה, ואז תביעת דרגת נכות שתוגש בתוך 12 חודשים ממועד ההכרה תאפשר תשלום גמלה ממועד הפגיעה לפני 20 שנה, דבר הנוגד את תכלית החוק. **מסקנה:** בית הדין הארצי לעבודה קיבל את הערעור, ביטל את פסק דינו של בית הדין האזורי, וקבע כי המשיב אינו זכאי לתשלום גמלה לתקופה שקדמה ל-12 החודשים שלפני הגשת התביעה להכרה. כמו כן, חויב המשיב בתשלום הוצאות למערער.