סע"ש 54971-10-12

תקציר

התובעים, אב ובנו, הגישו שלוש תביעות נגד הנתבע בנוגע לזכויותיהם התעסוקתיות במהלך תקופת עבודתם אצלו. שמיעת הטענות אוחדה. טענות התובעים התבססו במידה רבה על הוראות צו הארכה בענף רשתות המזון, שתחולתו הייתה אחת המחלוקות המרכזיות בתיק. הצו נכנס לתוקף בפברואר 2010 והתובעים טענו כי הנתבעת, שניהלה מספר חנויות מזון, כפופה לו. הנתבע טען כי החנויות שהפעיל אינן עונות להגדרת "רשת שיווק מזון" לפי הצו. עם זאת, בית המשפט קבע כי החנויות אכן נופלות תחת הגדרה זו ולכן צו ההארכה חל על הנתבעת. נקודת מחלוקת נוספת הייתה האם התובעים, שעבדו בחנויות הנתבעת, הועסקו כמנהלי חנויות, דבר שיחריג אותם מתחולת צו ההרחבה. בית הדין מצא כי שני התובעים היו אחראים לניהול החנויות בהן עבדו והחזיקו בתפקידים הבכירים ביותר מבין העובדים שם. עם זאת, מאחר שהם לא הועסקו על פי חוזים אישיים, הם לא הוחרגו מתחולת הצו. בהתייחס לטענות הספציפיות, תביעתו של ארטיום ביקשה פיצויי פיטורים לאחר התפטרותו, תביעה שנדחתה מאחר שבית המשפט קבע כי לא התפטר בשל אי תשלום זכויותיו. הוא גם טען לפערי שכר וניכויים בתקופת עבודתו הראשונה אצל הנתבעת, שבית המשפט אישר במידה רבה. הוא היה זכאי לדמי הבראה עבור שתי תקופות העבודה, והתביעה הוגשה במהלך תקופת העבודה השנייה, כך שחלה תקופת ההתיישנות הרגילה של שבע שנים. בית המשפט חישב את הקצבה ומצא כי ארטיום זכאי לתשלומים מסוימים. ארטיום תבע גם משכורת 13, ותק נוסף, הפרשות לקרן השתלמות, פנסיה ופיצוי על אי הכללת פרטים בתלושי השכר. בית המשפט פסק נגדו לעניין משכורת 13, שכן הוא כבר לא עבד אצל הנתבעת בעת הגשת התביעה ולכן לא היה זכאי. עם זאת, הוא היה זכאי לתשלומים האחרים, שבית המשפט חישב אותם. תביעותיו של ליאוניד לדמי הבראה, משכורת 13, ותק נוסף, הפרשות לקרן השתלמות, ביגוד, פנסיה ופיצוי בגין תלושי שכר חלקיים נדחו, כאשר בית המשפט חישב את הסכומים להם היה זכאי. הנתבע חויב לשלם לתובעים את הסכומים שנקבעו על ידי בית המשפט, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה, וכן לשלם לכל תובע 3,000 ₪ שכר טרחת עורך דין. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים, להם הזכות לערער על פסק הדין תוך 30 יום מקבלתו.