עת"מ 31821-01-15

תקציר

העותרת ביקשה כי המשיבים 2 ו-3 יפעילו את סמכותם להורות על הפסקת עבודות הבנייה בחניון. העותרת לא ציינה במפורש את ההחלטה המנהלית עליה ביקשה לערער בבקשתה, בטענה כי עבודות הבנייה נעדרו את היתר הבנייה הנדרש וחרגו מהוראות תכנית המתאר הארצית החלה (תמ"א) 31/א/10. לאחר בחינת הטענות, זיהה בית המשפט את ההחלטה המנהלית שבלב המחלוקת כהחלטה שאפשרה את הקמת שלב ב' של החניון. בית המשפט מצא כי עבודות הבנייה התבססו על מספר החלטות מנהליות שהתקבלו מסוף שנת 2013, עליהן לא ערערה העותרת במועד. כמו כן, קבע בית המשפט כי ההחלטות התכנוניות המפורטות בתמ"א 31/א/10, יחד עם החלטות הצוות המלווה, היוו בסיס חוקי לבנייה. עוד קבע בית המשפט כי העבודות שביצעה המשיבה, נתיבי ישראל, חברה ממשלתית האחראית על פיתוח תשתיות, פטורות מחובת היתר בנייה לפי סעיף 261 לחוק התכנון והבניה. בנוסף, דחה בית המשפט את טענת החריגה של העותר, ומצא קשר תחבורתי בין השימוש בחניון לבין רצועת הכביש הרלוונטית. בסופו של דבר, העתירה נדחתה בשל השיהוי הסובייקטיבי המהותי, ההחלטות המנהליות כדין והפטור מחובת היתר הבנייה. העותר חויב לשלם שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪ לכל אחד מהמשיבים המיוצגים.