בש"פ 507/00

תקציר

בית המשפט העליון דחה את טענת המערער להפליה לאחר שנעצר באשמת קשירת קשר וניסיון זיוף. המערער, ששוחרר תחילה בתנאים מגבילים בגין אישומים קודמים של הונאה וזיוף, ביצע עבירה חוזרת רק שישה ימים לאחר מכן, מה שהוביל למשפט נוסף בבית משפט השלום. למרות שבית משפט השלום בחר במעצר בית בשל שחרורו המוקדם של שותפו לפשע, ערעור המדינה הביא לכך שבית המשפט המחוזי הפך החלטה זו. בית המשפט הדגיש את המסוכנות הגוברת הנשקפת מהמערער, נוכח עבירותיו החוזרות ונשנות זמן קצר לאחר שחרורו, וציין כי הפר את האמון שניתן בו בתנאי השחרור הראשונים. בית המשפט העליון אישר החלטה זו, ואישר כי ביטחון הציבור גובר על עקרון השוויון. בעוד הן המערער והן שותפו עמדו בפני אישומים דומים, מעשיו של המערער הצביעו על סיכון גבוה יותר, המצדיק מעצר למרות שחרורה הקודם של בת זוגו. בפסק הדין הודגש כי חלופות המעצר נשענות על אמון בנאשם, אותו הפר המערער, תוך בידול מספיק מבן זוגו כדי לדחות טענות לאפליה. לפיכך, הערעור נדחה, תוך מתן עדיפות לשלום הציבור על פני טיפול אחיד על פי החוק.