סע"ש 5666-07-12

תקציר

פסק הדין מקבל את מרבית טענות התובעים, הנוגעות לתשעה עובדים בבית ספר לא רשמי במזרח ירושלים המקבל מימון מהמדינה. התביעה הראשונה שהתקבלה בבית הדין הייתה לפיצויי פיטורים, להם זכאים כל התובעים לאחר פיטוריהם. התביעה השנייה שהתקבלה בבית הדין הייתה לפיצוי בגובה משכורת שנה שלמה לעובדים שפוטרו לאחר מועד קובע מסוים, החל על התובעת מס' 1. התביעה השלישית שהתקבלה בבית הדין הייתה לפיצויי פיטורים שלא כדין לתובעים 3 עד 9. בית המשפט החליט כי לתובעים אלה ניתנה הודעה על סיום חוזיהם לפני המועד הקובע האמור, ולכן הם זכאים לפיצוי, שהשופט קבע בשלוש משכורות כל אחד. סכום זה יופחת להפרשי הצמדה וריבית, ועל הנתבעת לשלם משכורות אלו בתוספת ריבית ממועד פיטורי התובעים ועד למועד התשלום המלא. התביעה הרביעית שהתקבלה על ידי בית המשפט הייתה לתשלום שכר כמקובל בחינוך הממלכתי הרשמי. השופטת הסכימה עם התובעים כי תקנה 3(א)(6) לתקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים), תשי"ג-1953, כפי שפורשה בפסק דין הרוב בעניין שמחה בוסי, מחייבת את הנתבעת לשלם לעובדיה לפי התעריפים והכללים הנהוגים במוסדות חינוך רשמיים. עוד קבע בית הדין כי טענת הנתבעת כי זכאות זו קמה רק לאחר דחיית פסק דין בוסי, וכי הפסיקה חלה רטרוספקטיבית על יחסי העבודה במקרה זה. לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובעים הפרשי שכר, אשר יחושבו בהמשך על ידי מומחה שימונה על ידי בית המשפט, בתוספת הפרשות לקרנות השתלמות וקרנות פנסיה. סכומים אלה יצטברו גם הפרשי הצמדה וריבית מיום הפסקת עבודתם של התובעים בבית הספר ועד למועד התשלום המלא. הטענה האחרונה שהתקבלה בבית המשפט הייתה טענת התובעים כי יש לראות בהם מורים קבועים, לפחות לצורך קביעת שכרם, למרות שהם מחזיקים בתעודות הוראה מהרשות הפלסטינית ולא ממוסדות ישראליים מוכרים. השופטת קיבלה את הטענה כי ייחודה הלאומי של מזרח ירושלים והיעדר מוסדות חינוך רשמיים בה מחייבים לפרש את הכללים באופן רחב ולהכיר בכשירותם של התובעים. התביעות לפיצוי בגין ליקויים בהליך הפיטורים ובגין איחור בתשלום שכר נדחו, שכן השופטת לא מצאה פגמים בהליך בו נקטה הנתבעת.