ע"א 3348/97

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת על פרשנות סעיף 18(א) לפקודת מס הכנסה, לעניין ניכוי הוצאות מסוימות. המשיב, שהפסיד בבית המשפט המחוזי, ערער על ההחלטה אך התייחס גם לתחולת סעיף 17 לפקודה – נקודה שלא נדונה בערכאה הנמוכה יותר בשל הסכם פרוצדורלי. המערערת ביקשה למחוק אסמכתאות אלה, בטענה כי יש לחייב את המשיב בהסכם. בית המשפט העליון פסק לטובת המערערת, בקובעו כי ככלל בתי המשפט לא ישמעו עילות ערעור חדשות שלא הוצגו בפסק הדין הראשוני, במיוחד כאשר הן מבוססות על הסכם פרוצדורלי. תוך הכרה בחריגים לכלל זה, מצא בית המשפט כי המשיב לא קבע סיבה מוצדקת לסטות מההסכם, שכן הסוגיה אינה משפטית גרידא והאינטרס הציבורי לא ייפגע קשות. המשיב חויב לתקן את סיכומיהם בהתאם, תוך פסיקת הוצאות למערערת. החלטה זו מדגישה את חשיבותם של הסכמים פרוצדורליים בייעול הדיונים ואת הנסיבות המצומצמות שבהן צדדים יכולים לסטות מהם בהליך האזרחי בישראל.