תע"א 3270/07

תקציר

השאלה המרכזית במקרה זה היא האם התובעים, ארבעה עובדי עירייה, פוטרו כדין במסגרת צמצום כוח או שמא פיטוריהם היו שלא כדין. התובעים טענו כי פיטוריהם מנוגדים להסכם בין העירייה לנציג העובדים, שכלל צמצום בכוח על בסיס עקרון אחרון ראשון (LIFO), וכי הוא מפלה ומונע משיקולים זרים. העירייה, שאכן הסכימה לבצע צמצום בכוח בשל אילוצים כלכליים, טענה כי פיטורי התובעים היו חלק מהפחתה זו. בית הדין מצא כי פיטורי התובעים אכן היו חלק מצמצום בכוח. מהראיות עולה כי העירייה נקלעה למצב כלכלי קשה וגיבשה תוכנית הבראה, שכללה הליך פרישה מרצון, ומשלא הוביל לקיצוצים הנדרשים, הליך פיטורים. התובעים לא הציגו כל ראיה סותרת בנוגע למצבה הכלכלי של העירייה. עם זאת, בית המשפט מצא צדק בטענות התובעים בדבר הפליה מחמת גיל ופגיעה בעקרון ה-LIFO. מהראיות עולה כי הסיבות העיקריות לבחירת התובעים כמועמדים לפיטורים היו עלויות העסקתם הגבוהות יחסית, שנבעו מהוותק שלהם, והאפשרות לזכאותם לפנסיה לאחר פרישתם. בית המשפט ציין כי קיים קשר טבעי בין נתוני הוותק והגיל, וכי הוותק של התובעים עולה בהרבה על זה של מרבית עמיתיהם. לפיכך, הגיע בית הדין למסקנה כי התנהלות העירייה עולה כדי אפליה מחמת גיל והפרה של עקרון ה-LIFO, אם כי במידה פחותה בעניינו של תובע אחד, מר הגשי, שהוצע לו פתרון חלופי על ידי ועדת הפיטורים. למרות ממצאים אלה, בית הדין לא הורה על אכיפת יחסי העבודה, שכן הדבר עלול לפגוע במשא ומתן בין העירייה לנציג העובדים. במקום זאת, חויבה העירייה לשלם לכל תובע פיצוי כספי בסך 30,000 ₪, למעט מר חגשי, שיקבל 25,000 ₪, בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. יתר תביעות התובעים לנזקים ממוניים ולא ממוניים נדחו.