ת"א 7104/99

תקציר

התובע, שנפגע בתאונת דרכים בשנת 1998, תבע את הנתבע לפיצויים. לא הייתה מחלוקת על החבות, והעניין היחיד לדיון היה גובה הפיצויים המגיעים לתובע. בית המשפט מינה מומחה שיקומי שיעריך את נכותו וצרכיו של התובע. המומחה אבחן את התובע כ"חולה בעל תגובה מינימלית", כלומר הוא סבל מפגיעה חמורה בכל תפקודי המוח ונזקק לטיפול סיעודי מלא. עוד המליץ המומחה להתאים את סביבת המגורים של התובע למצבו. הצדדים לא הסכימו האם תוחלת החיים של התובע התקצרה עקב התאונה. בית המשפט קבע כי התובעת לא הביאה ראיות מספיקות לקיצור תוחלת החיים ופסק לטובת הנתבעת בעניין זה. בית המשפט שקל גם האם יש לקבל את התובע תשלומים תקופתיים או תשלום חד פעמי, ובסופו של דבר הכריע לטובת סכום חד פעמי, שכן התובע לא הוכיח את יציבותה הפיננסית של הנתבעת לביצוע תשלומים תקופתיים. בית המשפט הוסיף ובחן את השאלה האם יש לטפל בתובע בביתו או במוסד רפואי, והגיע למסקנה כי טיפול מוסדי הוא האפשרות הטובה ביותר בהתחשב בצרכי הטיפול המורכבים של התובע. הנזק שנפסק לתובע כלל פיצוי בגין שהות במוסד, הפסד השתכרות בעבר ובעתיד, כאב וסבל, פיצוי לאשת התובע, הוצאות נסיעה, הוצאות טיפול בילדים, הוצאות אפוטרופסות והוצאות נלוות נוספות, בסך כולל של למעלה מ-6 מיליון ₪. ניכויים בוצעו בגין תשלומים ששילמה הנתבעת לתובע בגין פיצויים, וכן בגין קצבאות שהתקבלו מהמוסד לביטוח לאומי. סכום הפיצוי הכולל, לאחר ניכויים, עמד על 6,273,585 ש"ח, שכלל הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. פסק הדין ניתן לטובת התובעת, והסכום היה אמור להיות משולם כסכום חד פעמי.